בש"פ 4152/91

תקציר

מדינת ישראל הייתה המשיבה במקרה בו הואשם המבקש בגרימת חבלה חמורה לאשתו ואיום על חייה. בתחילה עוכב המבקש עד תום המשפט כדי להבטיח את ביטחונה של אשתו. על מעצר זה הוגש ערר, והוסכם כי ניתן יהיה לשחרר את המבקש בתנאים מסוימים, לרבות מעצר בית של 24 שעות בבית חבר ונוכחות בדיונים. בעקבות שינוי הנסיבות, ביקשה המבקשת לבחון מחדש את התנאים, אך השופטת דחתה את הבקשה בנימוק של צורך להגן על ביטחונה של האישה. המבקשת ערערה על החלטה זו, אך הערעור נדחה מאחר שבית המשפט לא מצא שינוי מהותי בנסיבות וסיכון לביטחונה של האישה אם יוקלו התנאים. בית המשפט הדגיש את חומרת האיומים ואת הצורך להגן על הקורבן, ואת חוסר נאמנותו של המבקש לתנאיו המוצעים. הצעתו של המבקש לשנות את מקום מעצר הבית שלו לדירה אחרת לא נדונה. ההחלטה לשמור על התנאים הקיימים עמדה בעינה, והבטיחה את ביטחונה של אשת המבקש במהלך ההליך המשפטי.