תמ"ש 6770/08

תקציר

פסק הדין עוסק בשתי תביעות קשורות שהגישו יורשי אישה שנפטרה, המכונה המנוחה, כנגד יורשי בעלה המנוח, המכונה המנוח. התביעה הראשונה ביקשה פסק דין הצהרתי לפיו המנוח היה שותף בדירה שבבעלות המנוח. התביעה השנייה ביקשה לאזן בין משאבי המנוח למנוח ולגבות חוב בכתב לפי עיזבון המנוחה, דהיינו הסכום הנקוב בכתובתה. יורשי המנוח טענו כי התביעה על הדירה היא ניסיון של יורשי המנוח לעקוף את הסכם הממון בין המנוח למנוח, שקבע כי רכושו של כל אחד מהצדדים לא יהיה מאוזן. עוד טענו כי התביעה בגין הכתובה פסולה, שכן המנוחה עצמה לא טענה אותה במהלך חייה, ולצדדים לא הייתה כל כוונה לכבד אותה. באשר לתביעה על הדירה, מצא בית המשפט כי הזכויות בדירה הועברו לנתבעים, ילדיו של המנוח, ולכן לתובע, יורשו של המנוח, לא היה מעמד לטעון לשותפות בדירה. יתר על כן, התביעה לסעד הצהרתי לא הייתה ראויה והייתה צריכה להיות תביעה כספית. בנוסף, בית המשפט מצא כי כל הסכם כזה סותר את הסכם הממון הקיים, ואין ראיות להסכם כזה. לפיכך, התביעה בגין הדירה נדחתה. במעבר לתביעה לאיזון משאבים וחוב הכתובה, הכיר בית המשפט בזכותם של היורשים לתבוע אותם. עם זאת, בית המשפט מצא כי הכספים בחשבונות הבנק של המנוח והמנוח אינם ניתנים לאיזון שכן מקורם במכירת דירה שהייתה בבעלות המנוח ובנו טרם הנישואין. כספים אלה לא היו "מאוזנים" במהלך הנישואין, והתובעים לא יכלו לעשות זאת בדיעבד. לפיכך, גם חלק זה של התביעה נדחה. לבסוף, בנוגע לחוב הכתובה, קבע בית המשפט כי מדובר בתביעה תקפה וכי יורשי המנוח זכאים לדרוש תשלום. סכום הכתובה היה אמור להיות מחושב על בסיס מדד המחירים לצרכן ללא ריבית מיום הנישואין ועד למועד התביעה. הנתבעים חויבו לשלם לתובעים סך של 189,500 ₪ כל אחד, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה ממועד התביעה ועד לתשלום. הנתבעים בתביעת איזון המשאבים חויבו לשלם לתובעים הוצאות משפט, לרבות שכר טרחת עורכי דין.