בר"מ 7689/13

תקציר

במקרה משפטי מאוחד זה, התייחס בית המשפט לשאלות פרוצדורליות הנוגעות לחוק התובענות הייצוגיות, הנוגעות באופן ספציפי לפרק הזמן שבו רשות מנהלית יכולה להודיע כי תפסיק את גביית האגרות השנויה במחלוקת בכפוף לבקשה לתביעה ייצוגית. החוק קובע תקופה של 90 יום שבמהלכה בית המשפט אינו יכול לאשר תובענה ייצוגית, ומאפשר לרשות להחליט על חוקיות האגרות ולהפסיק את הגבייה. שתי שאלות התעוררו: מתי מתחילה הספירה לאחור של 90 יום - האם מהגשת אישור התובענה הייצוגית לבית המשפט או הצגתה לרשות - והאם ימי הפגרה של בית המשפט נספרים בתוך תקופה זו. בית המשפט קבע כי תקופת 90 הימים מתחילה עם הגשת הבקשה לבית המשפט, ולא עם קבלת הרשות. עם זאת, אם יש עיכוב בין ההגשה להצגה, הדבר מהווה עילה להארכת תקופת 90 הימים. לגבי ימי הפסקה, יש לספור אותם רק להפסקת האגרות בפועל, ולא להגשת הודעת ההפסקה לבית המשפט. במקרים הספציפיים של מינהל מקרקעי ישראל ועיריית הוד השרון, מצא בית המשפט כי הודעות ההפסקה היו במועד בעת בחינת תחולתו הראויה של כלל 90 הימים והאריך את המועדים בהתאם. הערעורים התקבלו, והתיקים נשלחו בחזרה לערכאה נמוכה יותר להחלטות על שכר טרחה ותגמול אפשריים מבלי לתמוך בתוצאה ספציפית.