ע"ו 3874-07-20

תקציר

גזר הדין המדובר עוסק באדם עם היסטוריה של בעיות פסיכיאטריות והתנהגות אלימה שאושפז תחת צו קודם לאחר שביצע הריגה. הוא אובחן עם סכיזופרניה פרנואידית, הפרעת אישיות דיססוציאלית ושימוש בסמים. המטופל נמצא בבידוד מאז 2014 בשל תקריות אלימות רבות בבית החולים, לרבות תקיפת מטופלים ואנשי צוות אחרים. הוועדה הפסיכיאטרית בוחנת את עניינו באופן קבוע, אך לא אישרה חופשות מבית החולים בשל הסיכון הגבוה והמתמשך שהוא מהווה לאחרים. סנגורו של המערער טען לשחרורו וקבע כי הטיפול שהוא מקבל אינו משפר את מצבו ופוגע בכבודו ובחירותו, מה שהופך את האשפוז לבלתי מידתי ובלתי מוצדק. עם זאת, בית המשפט דחה את הערעור, תוך שהוא מדגיש את הצורך להגן על הציבור ועל המטופל עצמו מפני הסכנה הנשקפת ממנו, במיוחד נוכח היעדר חלופות טיפוליות. השופט קבע כי אשפוז כפוי מוצדק כל עוד המטופל מקבל טיפול מתאים והסכנה הנשקפת ממנו לא פחתה. יתר על כן, ההגנה על החברה מפני איום מוכח מצדיקה את המשך האשפוז, המתבצע בהתאם להליכים משפטיים ולצורכי הטיפול של החולה. עוד ציינה השופטת כי התיקונים האחרונים לחוק מבטלים את האפשרות להעביר את החולה למסלול אשפוז אזרחי ומאריכים את תקופת האשפוז הפלילי עד להפחתה משמעותית של מסוכנותו. בסופו של דבר נדחה הערעור, וצו האשפוז הקיים נותר על כנו.