עמ"נ 23012-10-14

תקציר

המקרה נסוב סביב פרשנותו של סעיף 19(ג)(1) לתוספת השלישית לעניין בנייה או הרחבה של דירות מגורים והתנאים בהם חל פטור מהיטל השבחה. המערערת, שבבעלותה חלקת קרקע, מערערת על דחיית בקשתה לפטור לבניית שתי יחידות דיור, אחת עבורה ואחת עבור בתה. הוועדה המקומית דחתה את בקשתה על סמך פטורים קודמים שניתנו באותה חלקה. גם ועדת הערר דחתה את ערעורה, תוך שהיא מצטטת פסקי דין קודמים במקרים דומים, לפיהם ניתן פטור אחד בלבד לכל מגרש, ללא קשר למספר הבעלים, וכי גודל דירת המגורים לאחר בנייה או הרחבה לא יעלה על 140 מ"ר כדי להיות זכאית לפטור. עם זאת, על החלטות קודמות אלה הוגש ערעור בבית המשפט העליון, שהפך אותן וקבע כי כל בעלים זכאי לפטור משלו, בתנאי שיעמוד בתנאים. בדרך כלל הדבר מצדיק את קבלת הערעור הנוכחי. עם זאת, קיים תנאי שני לדחייה, עניינו גודל יחידות הדיור שבכוונת המערערת לבנות, העולה על 140 מ"ר. המערערת טוענת כי החוק קובע היטל יחסי על בנייה מעבר לגודל זה, ומכאן משתמע כי עדיין קיים פטור עד 140 מ"ר. הוועדה, לעומת זאת, גורסת כי הפטור מיועד לדירות ששטחן אינו עולה על 140 מ"ר וכי המערערת מנסה לעקוף את הכללים באמצעות בניית דירות גדולות יותר ותשלום היטל יחסי. מאחר שבית המשפט העליון טרם נתן פסק דין סופי בסוגיה ספציפית זו, הערעור הנוכחי נדחה, והמערער נדרש לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.