סע"ש 45197-09-21

תקציר

פסק דין זה דן בתחולת צו ההרחבה בענף הבנייה על יחסי העבודה שבין התובעת לנתבעת. התובעת לא הציגה ראיות משכנעות להוכחת עיסוקה העיקרי של הנתבעת בענף הבנייה, ולפיכך נדחתה טענת התובעת בעניין זה. לאחר מכן בחן בית הדין מספר טענות נוספות שהעלתה התובעת, לרבות ההודעה לעובד, היקף העבודה, השכר המוסכם, נכונות תלושי השכר, שעות נוספות, דמי חגים, דמי חופשה, דמי הבראה, הפרשי פנסיה, קרן השתלמות, נסיבות סיום העסקה והתביעה לפיצויים בגין אי מתן אישור. מבחינת ההודעה לעובד, קבע בית הדין כי הנתבעת לא מסרה לעובד הודעה כדין והורה לנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך 5,000 ₪. באשר להיקף העבודה, בית הדין האמין לדיווחי הנתבעת שהתבססו על דוחות הנוכחות שנחתמו בטביעת אצבעה של התובעת, וקבע כי טענת התובעת לתוספת של שעתיים עבודה ביום אינה אמינה. באשר לשכר המוסכם, קיבל בית המשפט את טענת הנתבעת כי גובה שכרה של התובעת היה כאמור בתלושי השכר, ודחה את תביעת התובעת בסך 350 ₪ ליום עבודה. עוד קבע בית המשפט כי למרות שתלושי השכר אכן נתקלו בקשיים שונים, התובעת לא הצליחה להוכיח כי הרכיבים האמורים היו פיקטיביים, ולכן הנתבעת תשלם לתובע רק 8,000 ₪ כפיצוי בגין מסירת תלושי שכר לא תקינים. לגבי יתר התביעות, לרבות שעות נוספות, דמי חגים, דמי חופשה, דמי הבראה, הפרשי פנסיה וקרן השתלמות, קבע בית המשפט כי הנתבע כבר שילם או שהתובע לא הביא ראיות משכנעות, ולכן כל התביעות הללו נדחו. באשר לנסיבות הפיטורים, קבע בית הדין כי התובעת היא זו שהתפטרה ודחתה את התביעות לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת. לבסוף, גם התביעה לפיצוי בגין אי מתן אישור נדחתה מאחר והתובע לא ביקש דבר כזה לפני הגשת התביעה, וכל צד יישא בהוצאותיו.