ת"א 2201/04

תקציר

פסק הדין דן בבקשות לדחיית מספר תביעות על הסף בשל תקופת ההתיישנות. השופט נזכר תחילה בהחלטה הקודמת בנושא ובנורמות הרלוונטיות. לאחר מכן, פסק הדין עובר על טענות הנתבעים והתובעים בדבר החריגים לתביעות ההתיישנות, וקובע כי סעיף 7 לחוק ההתיישנות חל במקרה זה. השופטת בוחנת כל אחת מהעסקאות המוזכרות בתביעה ומוצאת כי הנהלת התובעים הייתה מודעת להן, כלומר לא חלה עליהן התיישנות. לפיכך, התביעה נגד הנתבע 3 נדחית. פסקי הדין בעניינם של יתר הנתבעים מתמקדים אף הם בדיני ההתיישנות. הנתבעים 11 ו-20 טוענים כי עילת התביעה נגדם מבוססת על הסכם מיום 25.1.97, אותו מבקשים התובעים לבטל. לטענת התובעים, עילת התביעה נוצרת מאוחר יותר, מועד ביצוע ההסכם, כלומר התביעה לא פקעה. השופטת מסכימה עם התובעים כי עילת התביעה מתגבשת ביום 28.10.97, ועל כן יש להמשיך בתביעה נגד נתבעים 11 ו-20. גם התביעות נגד נתבעים 19 ו-24 נדחות משום שלא חלפה תקופת ההתיישנות על עילות התביעה המופנות נגדם, הנוגעות להלוואות שלא נפרעו. השופט מתייחס גם למספר בקשות פרוצדורליות נוספות ומורה לתובעים להגיש תשובות. השופטת מסכמת ומציינת כי תשובות לחלק מהבקשות עדיין חסרות ומבקשת מהצדדים להגיב בהתאם.