תא"מ 26161-10-16

תקציר

התיק בבית המשפט סובב סביב מחלוקת בנוגע לשלושה שיקים בסך 3,000 ₪ כל אחד, אשר התובע, עו"ד במקצועו, טען כי נמסרו למשרדו על ידי הנתבע כתשלום חלקי עבור עסקת ההלוואה של הלקוח שלה ודמי השכירות המגיעים לתובע. הנתבעת טענה כי חתימתה על השיקים זויפה וכי היא לא מסרה את השיקים המדוברים. התובעת טענה כי הנתבעת הסמיכה אדם אחר, מר אלמגור, לחתום מטעמה על שיקים. השופט פתח וציין כי כאשר נתבע מסרב לחתימתו על שיק, על התובע להוכיח כי החתימה אותנטית. התובעת לא הביאה ראיות מספיקות כדי להוכיח כי החתימות על השיקים אכן היו של הנתבעת. חוות הדעת הגרפולוגיות של המומחים והעדר עדויותיהם של עדי התובע לא הספיקו כדי לסתור את הכחשת הנתבעת. יתר על כן, השופט מצא כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו בנוגע לטענת ההרשאה, שכן אין ראיות ברורות להיקפו של כל אישור אפשרי שהנתבע יכול היה לתת. התובעת לא הציגה עדים רלוונטיים, ועדותה של הנתבעת בדבר גבולות כל הרשאה אפשרית עלתה בקנה אחד עם חוסר הבנתה בניהול צ'קים וחשבונות. לאור האמור לעיל, החליטה השופטת לדחות את הטענות. התובע חויב לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 5,800 ₪, ותיקי ההוצאה לפועל המקושרים היו אמורים להיסגר.