ע"א 30635-09-14

תקציר

בית המשפט שקל בכובד ראש את פסק דינו של בית משפט קמא, בצירוף טיעונים בכתב ובעל פה של שני הצדדים, והחליט כי יש לקבל את הערעור באופן עקרוני. הסכם הגירושין שניסח המשיב, אשר נגע לדירה המשותפת של המערער וגרושתו והתחייבותה להוריש אותה (או את שוויה) לילדיהם המשותפים, פגום. ההסכם לא כלל מנגנונים כלשהם לאכיפת חובתה של האישה לשעבר, מה שהופך אותה לבלתי מספקת על פי דיני הירושה בישראל. זאת ועוד, נדחתה טענת המשיב כי הסכם הגירושין, בהיותו הסכם ממון, מאחר שקיבל תוקף על ידי בית הדין הרבני. בית המשפט קבע כי ויתורו של המערער על חלקו בדירה לא זכה לייצוג הולם בהסכם, ואף רצונו שהדירה תועבר לילדיהם לא התגשמה. משהמשיב לא דאג לאכיפת התחייבותה של גרושתו, נגרם למערער הפסד שווה ערך להשקעתו בדירה. לפיכך חויב המשיב לפצות את המערערת בסך 60,000 דולר, בניכוי הפרשי הצמדה וריבית. סכום זה, בצירוף שכר טרחה והוצאות נלוות, ישולם למערערת בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין. עוד נקבע בפסק הדין כי יש לשקול מחדש את צווי ההוצאות של בית משפט קמא, וכי המשיב יפצה את המערער בגין כל הוצאה ששולמה למשיב, החל ממועד פסק הדין המקורי.