ה"פ 50540-07-10

תקציר

התיק נסוב סביב מחלוקת בנוגע לתיקון קו הגבול בין שתי חלקות קרקע סמוכות, שמספרן 9 ו-10. העותר, שהוא הבעלים של חלקה 10, מבקש לתקן את הגבול כפי שסומן בתכנית הפיתוח (DPR) ובמסמכי הרישום, בטענה שנפלה טעות במדידה המקורית. המשיבים, בעלי חלקה 9, מעלים מספר טענות סף לדחיית התביעה, לרבות היעדר סמכות עניינית, התיישנות, שיהוי ותניית הסכם המונעת את התביעה. עם זאת, בית המשפט דוחה את כל ההתנגדויות המקדמיות הללו. ראשית, בית המשפט קובע כי יש לו סמכות עניינית בעניין, ככל שהוא נוגע למקרקעין, ולבית המשפט המחוזי סמכות שיורית במקרים כאלה. באשר לתקופת ההתיישנות, בית המשפט מבהיר כי תקופת ההתיישנות בתביעות הנוגעות למקרקעין מוסדרים היא 25 שנים, אשר טרם חלפה. בית המשפט דוחה אף הוא את טענת השיהוי, ומדגיש כי העותר היה למעשה הבעלים של השטח שבמחלוקת ולא הייתה לו סיבה למהר לבית המשפט, והשתלשלות האירועים אינה מעידה על שיהוי. יתר על כן, בית המשפט מפעיל את שיקול דעתו שלא לדחות את התביעה בעילה של שיהוי, מה גם שמדובר בזכויות קנייניות. לבסוף, הסעיף בהסכם השכירות אליו התייחסו המשיבים נמצא כבלתי רלוונטי למצב הקיים. לגופה של התביעה, מציגה העותרת את חוות דעתו של המודד, חיים שבח, שהכין מפות מדידה עבור בעלה המנוח של העותרת. לדברי שבח, רוחבה של חלקה 10 בגבולה הצפוני צריך להיות 17.06 מטר, ואילו רוחבה של חלקה 10 בגבולה הצפוני צריך להיות 17.06 מטר. עם זאת, בית המשפט מוצא את מדידותיה של שבח בלתי משכנעות ומציין כי הן אינן מתיישבות עם מפת ההקצאות שעליה מתבססת ה-DPR. בית המשפט מדגיש כי על העותרת מוטל נטל ההוכחה ואי הבאת עדים או ראיות בנוגע להליך המדידה מכבידה עליה. כפועל יוצא, מגיע בית המשפט למסקנה כי העותרת לא הצליחה להוכיח את טענתה בדבר טעות בקביעת הגבול ועל כן דוחה את התביעה. בנוסף, חויב העותר לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪, סכום מופחת בשל ריבוי טענות הסף שהעלו המשיבים. ההחלטה ניתנת בהעדר הצדדים ומיום 20 ביולי 2011.