ת"א 4583-09-20

תקציר

זהו תמצית פסק הדין של תובעת שתבעה את חברת הביטוח שלה לאחר שנפגעה בתאונת דרכים. לתובעת נקבעו 14.26% נכות כתוצאה מהתאונה, אשר גרמה לרכבה להיות מוכר כאובדן גמור. אין מחלוקת על אחריותה של חברת הביטוח הנתבעת, אך הם חלקו על רמת הנזק שנגרם לתובע. חברת הביטוח טענה כי התובעת לא גילתה באופן מלא את ההיסטוריה הרפואית שלה ואת מגבלותיה הקודמות למוסד לביטוח לאומי, ולכן אין לייחס חלק מהפגיעות הנתבעות שלה לתאונה. עם זאת, השופט מצא כי התובע פעל בשקיפות ודחה את טענות חברת הביטוח בנושא זה. השופטת סקרה את ההיסטוריה הרפואית של התובעת, היסטוריית העבודה שלה והשתכרותה, תוך התחשבות בגילה ובאופי נכותה, כדי לקבוע את ההשפעה התפקודית של פגיעותיה. לתובעת נקבעה נכות תפקודית בשיעור של 10%, אשר פגעה בכושר ההשתכרות שלה. היא זכתה בפיצויים בגין הפסדי שכר בעבר ובעתיד, פנסיה, הוצאות רפואיות, עזרה מאחרים ונזקים לא ממוניים. סך הפיצוי שנפסק לתובע עמד על 264,344 שקל, ממנו ינוכה הסכום שכבר שולם על ידי הביטוח הלאומי, 45,128 שקל, בצירוף הצמדה וריבית. הסכום הסופי, הכולל שכר טרחת עורך דין בשיעור של 13% בתוספת מע"מ, הוצאות משפט ואגרת פתיחת ההליך, ישולם על ידי חברת הביטוח הנתבעת לתובע. לשני הצדדים יש זכות לערער על פסק הדין.