ע"פ 5872/09

תקציר

המערער הורשע בסיוע וסיוע לאונס קטינה, מעשה מגונה בנסיבות אונס וניסיון למעשה מגונה בנסיבות של אונס, במסגרת הסדר טיעון. הוא נידון לשבע שנות מאסר בפועל, שנתיים מאסר על תנאי וחויב לשלם למתלונן פיצויים בסך 30 אלף שקל. הוא ערער על חומרת העונש. עיקרי הערעור היו כי בית משפט קמא ביסס את גזר דינו על הנחות בדבר נסיבות העבירה, שלא היו חלק מהודאת המערער ולא הוזכרו בכתב האישום. בית המשפט הניח כי מטרת הפגישה הייתה להשפיל ולהעניש את המתלוננת משום שסירבה לקיים יחסי מין עם המערער, וכי המערער התכוון לאנוס את המתלוננת בעצמו ושלח את שותפו לרכוש אמצעי מניעה למטרה זו. עוד טען המערער כי גזר הדין צריך להתחשב בגילו הצעיר בעת ביצוע העבירה, עברו הנקי, הודאתו וסיכויי שיקומו. המשיב טען כי גזר הדין מידתי לחומרת מעשיו של המערער וכי נסיבות אישיות חריגות מצדיקות את עונשו של השותף, שקיבל עונש קל יותר למרות היותו העבריין העיקרי. השופטים הסכימו כי בית משפט קמא ביסס את עונשו על הנחות שלא נכללו בכתב האישום והפחית את עונשו של המערער לשש שנות מאסר, תוך השארת יתר רכיבי הענישה על כנם.