עת"מ 36851-04-12

תקציר

פסק הדין דן בעתירה להתנגד להקמת תחנת דלק מטעמים סביבתיים. העותרים טוענים כי ועדת הערר פעלה באופן בלתי סביר ולא נתנה משקל מספק לעמדת משרד הבריאות, הממונה על מי השתייה בישראל, הטוענת כי הקמת תחנת הדלק תזהם את המים ותשפיע על פעולת באר לוד 15. עוד הם טוענים כי הוועדה פירשה באופן שגוי את החוק הרלוונטי וטעתה בהחלטות פרוצדורליות. עם זאת, בית המשפט דוחה את העתירה ואינו מוצא טעם בטענות אלה. השופטת מסכימה עם המשיבים כי העותרים לא הפנימו את התנאים להקמת תחנת דלק המפורטים בעתירה, שהם התייעצות ועמידה בדרישות הרשויות הרלוונטיות. השופטת מדגישה כי הגורמים הרלוונטיים לא שיתפו פעולה והגישו את הדרישות הנדרשות במועד, מה שאילץ את הוועדה לבקש חוות דעת מומחה חיצוני. בית המשפט דוחה גם את הטענה כי העתירה הוגשה מאוחר מדי, ומסביר כי ההחלטה שהתקבלה ביום 19.7.2011 הייתה החלטת ביניים מהותית, וההחלטה הסופית, שהתקבלה ביום 7.3.2012, השלימה את ההליך. באשר לחוסר הסבירות הנטען מציינת השופטת כי הוועדה שקלה את כל הגורמים הרלוונטיים ולא חרגה ממתחם הסבירות. עוד מסבירה השופטת כי פרשנות החוק על ידי ועדת הערר הייתה נכונה וכי הוועדה פעלה במסגרת שיקול דעתה במתן הארכות ובניהול החלטות פרוצדורליות. לבסוף, חויבו העותרים לשלם למשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.