ע"א 98/67

תקציר

במקרה זה, אישר בית המשפט העליון החלטה המאפשרת הגשת תביעה נגד יצרן גרמני (המערער) בגין רשלנות לכאורה בייצור עגורן, למרות ערעורים שיפוטיים. המערערת מכרה את העגורן לחברה מקומית (וולקן), אשר השכירה אותו לתובעת (המשיבה מס' 1). עם גילוי פגמים נסתרים שהפכו את העגורן לבלתי שמיש, תבע התובע פיצויים מטעמים חוזיים מוולקן ובגין רשלנות מצד המערערת. למרות שהמערער טען נגד הסמכות, בית המשפט מצא אותו צד הכרחי לפי תקנה 467(8) לתקנות סדר הדין האזרחי, המאפשרת להציג את התיק מחוץ לתחום השיפוט של המדינה. בית המשפט הדגיש את הצורך שתביעות המערבות צדדים קשורים זה בזה ומן המשותף העובדתי יידונו באופן מקיף במסגרת הליך אחד. חרף ההכרה בהגנה הפוטנציאלית שעשויה להיות למערער, קבע בית המשפט כי תביעת התובע לפיצויים כספיים בגין רשלנות מצדיקה חקירה. בנוסף, הדגיש בית המשפט כי המשפט הפרטי הבינלאומי יכול לאפשר להחיל את הדין המהותי המקומי, גם אם תביעות הנזיקין התרחשו בחו"ל. יתר על כן, הסכם חוזי ליישוב סכסוכים בבתי משפט גרמניים לא שלל סמכות שיפוט ישראלית. בסופו של דבר, הערעור נדחה, מה שחיזק את העיקרון לפיו יצרנים השואפים לנוכחות בשוק העולמי חייבים לצפות פעולות משפטיות בתחומי שיפוט שונים. ההחלטה מדגישה את שיקול דעתו של בית המשפט ואת התועלת הרחבה יותר של איחוד סכסוכים משפטיים המערבים נתבעים מרובים עם עובדות חופפות.