ע"ע 25839-05-13

תקציר

פסק הדין המדובר עניינו בבקשה להארכת פרק הזמן להגשת ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי. המבקש לא הגיש את הערר בתוך המועד הקבוע בחוק וביקש ארכה, תוך שהוא מציין את הצורך בדיונים פנימיים בנושא כסיבה לעיכוב. עם זאת, בית המשפט דחה את בקשת המבקש. לדברי השופט, ההצדקה של המבקש לא היוותה "טעם מיוחד", כהגדרתו בתקדים משפטי, שיכול להצדיק הארכה. עוד נקבע בפסק הדין כי היה על המבקש לבקש ארכה בתוך המועד המקורי, במיוחד בהתחשב בזמן שחלף מאז האירועים הנדונים ובנסיבות שהשתנו. בנוסף, השופט ציין כי סיכויי ההצלחה בערעור אינם גבוהים דיים כדי להצדיק הארכה בפני עצמם. יתר על כן, השופט הדגיש כי האינטרס הציבורי והערך הכספי המינימלי של התיק אינם יכולים לגבור על אי עמידתו של המבקש במועד. בסופו של דבר, הבקשה להארכת מעצר נדחתה, והמבקש חויב לכסות את הוצאות המשיב, בסך 1,000 ₪, בתוך 30 יום.