ע"א 38576-10-14

תקציר

פסק הדין, לאחר בחינת הראיות והטענות, נוטה לטובת המשיבה, עמליה אריאל, ולטובת המערערת, ר.ל.ש. בית המשפט מצא ראיות מספיקות לכך שר.ל.ש הייתה בעלת השליטה בחברה וניהלה באופן פעיל את פעילותה. טענתו של ר.ל.ס כי הוא בסך הכל היה מארח במועדון נדחתה, שכן הראיות הראו כי הוא היה המנהל היחיד שטיפל בענייני המועדון. בית המשפט גם ראה חשיבות בכך שהבעלים הרשום של החברה, מיכל, אזרחית זרה, לא זומנה להעיד, ולא הוצגו עובדים או מסמכים כלשהם התומכים בטענותיה של ר.ל.ס. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי מטרתה היחידה של מיכל בהקמת החברה הייתה להעלים מס וכי המערערת ניהלה אותה בחוסר תום לב. לפיכך, הצדיק בית המשפט את חבותה האישית של ר.ל.ש בגין חוב הארנונה. ערכאת הערעור הסכימה עם קביעות עובדתיות אלה, שכללו את הערכות המהימנות של עדים, ולא ראתה עילה להתערב. באשר לתקופת ההתיישנות, קבע בית המשפט כי הליכי הגבייה המנהליים נגד החברה עצרו את השעון למשך התקדמותם. במקרה זה, הליכים אלה עצרו את תקופת ההתיישנות מיוני 2005 עד נובמבר 2006, כלומר התביעה הנוכחית, שהוגשה בתוך שבע שנים, הוגשה במועד. בית המשפט דחה גם את טענותיה של ר.ל.ש כי ההליכים לא היו נגדו באופן אישי וכי טענות המשיב בדבר תקופת ההתיישנות מהוות הרחבה בלתי מותרת של תביעתם. בית המשפט פירט את ההצדקות להטלת אחריות אישית על ר.ל.ס, וציין את תפקידו המרכזי בניהול החברה ואת אחריותו להבטחת תשלומי המס, במיוחד נוכח קביעת חוסר תום הלב. עם זאת, בית המשפט קיבל את הערעור לגבי התקופה שלאחר עזיבתה של ר.ל.ש את החברה. חיוב החבות האישית לא הורחב לחוב הארנונה שנצבר מיום 1.1.2006 ואילך, שכן לא ניתן להטיל עליו אחריות לחובות שנצברו לאחר עזיבתו. הצדדים נדרשים לחשב מחדש את החוב בהתחשב בממצאי בית המשפט. אם לא יוכלו להסכים, יוחזר התיק לבית המשפט קמא. המערער חויב לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 7,500 ₪, בתוך 30 יום.