ב"ל 53748-05-14

תקציר

התובע, שהיה בעל עסק לעיבוד מוצרי זכוכית, הגיש תביעה לתשלום קצבת נכות רטרואקטיבית. התובע טען כי הוא סובל ממחלה הקשורה לעבודה, אשר אובחנה בטעות בשנת 2002 כניוון מקולרי תלוי גיל (AMD), מחלה שאינה קשורה לתנאי עבודתו. בשנת 2008 חלה הידרדרות במצבו והוא אובחן כסובל מ-CSR טיפוסי, מחלה רבת סיבות, לרבות חשיפה לקרינת UVA, אליה טען התובע כי נחשף בעבודה. המוסד לביטוח לאומי הכיר בתובע כנפגע עבודה, אך שילם תגמולים רק משנת 2008 ואילך, וסירב לשלם תגמולים רטרואקטיבית משנת 2002, תוך הסתמכות על סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי, המגביל תשלומים רטרואקטיביים ל-12 חודשים לפני הגשת התביעה. התובע טען כי משמעות האבחנה השגויה היא שלא היה מודע לקשר הסיבתי בין מחלתו לבין עבודתו, וכי יש להחיל את הוראות סעיף 8 לחוק ההתיישנות. בית המשפט מצא כי העובדות המהוות את עילת התביעה התקיימו בשנת 2002. עם זאת, התובע לא ידע על הקשר הסיבתי בין מחלתו לבין עבודתו עד שנת 2008 עקב האבחנה השגויה. עם זאת, הימנעותו של התובע מליידע את רופאיו על תנאי עבודתו – הוא עבד ללא משקפי המגן המומלצים – גרמה לכך שלא יכול היה לטעון באופן סביר כי העובדות אינן ידועות לו. יתר על כן, בית המשפט פירש את סעיף 296 כמגביל תשלומים רטרואקטיביים כדי להגן על אינטרסים פרטיים וציבוריים, והתנהלות התובע תרמה לאבחנה השגויה. לפיכך, נדחתה התביעה לגמלאות רטרואקטיביות בשנים 2002-2008, כאשר השופט ציין כי יש לנקוט משנה זהירות במקרים כאלה. פסק הדין הדגיש גם את אופיו האובייקטיבי של המבחן לקביעת זכאות לתשלומים רטרואקטיביים, ואת הצורך בוודאות ובבהירות באשר לגבולות התשלומים. משכך, נדחתה תביעת התובע, והמל"ל לא חויב בתשלום תגמולים רטרואקטיבית.