ת"א 44737-09-19

תקציר

בית המשפט דחה את תביעת התובעים לביטול פסק דין שניתן בהליך קודם בין הצדדים. ההליך הקודם עסק בשיק שנמשך מחשבונה של התובעת הראשונה, בתו של המנוח, שלא כובד והוביל להליכי הוצאה לפועל. הצדדים הגיעו להסכם פשרה, אשר אושר על ידי בית המשפט והוליד את פסק הדין המדובר. התובעים טענו כי לא ידעו על ההסכם או על פסק הדין, וכי עורך דינם בהליך הקודם, עו"ד מוסא, לא היה מוסמך לייצגם או לחתום בשמם על ההסכם. בית המשפט מצא כי התובעים ידעו על ההסכם טרם חתימתו, בניגוד לטענותיהם, וכי התנגדותם התעוררה רק לאחר פטירת המנוח. בית המשפט קבע כי לתובעים לא נטען כל עילה לביטול הסכם הפשרה או פסק הדין, וממילא לא הוכח כל פגם בכריתת ההסכם. יתר על כן, בית המשפט מצא כי טענת התובעים מהווה הרחבה של חזית פסולה ומעידה על חוסר תום לב פרוצדורלי. השיהוי הניכר בהגשת התביעה (קרוב לשבע שנים) הכביד גם הוא על התובעים. בית המשפט הדגיש כי התעלמות התובעים מההליך הקודם ומחוב פסק הדין הייתה בלתי סבירה, והיוותה ניצול לרעה של ההליך המשפטי. לבסוף ציין בית המשפט כי התובעים כבר קיבלו את כל מה שיכלו לקבל מהנתבע ואף יותר, וכי ביטול הסכם הפשרה ופסק הדין יהיה בלתי צודק. התובעים חויבו לשלם את הוצאות הנתבע ושכר טרחת עורך דין.