ע"א 151/89

תקציר

מדובר בשתי חברות ישראליות שהזמינו בדים מחברה בהונג קונג לייצור מעילים. הבדים יועדו להזמנות ספציפיות מאירופה אך נשלחו בטעות לאפריקה. החברות פתחו מכתבי אשראי דוקומנטריים בלתי חוזרים לבנק המערער בישראל, אשר שילם לחברה באמצעות בנק בהונג קונג. המשיבים תבעו את הבנק המערער בישראל בגין התשלום השגוי, והבנק טען כי פעל כראוי ואינו חב. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיבים, והבנק ערער ואילו המשיבים ערערו נגדית בעניין הריבית. בית המשפט העליון דחה את הערעור, וקבע כי הבנק התרשל בבדיקת המסמכים וחייב בתשלום. בית המשפט קבע כי אין לפגוע בעקרון העצמאות בעסקאות אשראי דוקומנטריות במקרים של טעות, והבנק לא נקט אמצעים סבירים כדי להגן על המשיבים. עוד קבע בית המשפט כי על הבנק מוטלת החובה לבחון ביסודיות את המסמכים, דבר שלא עשה. באשר לערעור שכנגד, קיבל אותו בית המשפט וקבע כי על המשיבים לקבל ריבית שנתית בשיעור של 11% על סכום הקרן הדולרי ממועד הפירעון ועד היום, וריבית סטטוטורית לאחר מכן.