עת"מ 2668/08

תקציר

בית המשפט מצא כי הסכם הפשרה בין העותרת לעירייה, שמטרתו ליישב מחלוקת בנושא ארנונה עבור משחטה ובית מגורים בבעלות העותר, אינו תקף משום שלא קיבל את אישור שר הפנים כנדרש. משכך, לא יכלה העותרת להסתמך על תנאי ההסכם, לרבות הצהרות העירייה בדבר מצב מבנה המשחטה. עוד קבע בית המשפט כי העותר לא עמד בתנאים לפטור ממס לפי סעיף 330 לפקודת העיריות, שכן לא הוכיח כי בית המטבחיים אינו ראוי למגורים, אין בו דיירים ולא מסר הודעה בכתב לעירייה. באשר לטענת ההתיישנות, הסכימה השופטת עם העירייה כי העותרת לא העלתה את הטענה ב"הזדמנות הראשונה". בית המשפט פירש זאת כמסגרת הזמן של המשפט המינהלי להגשת עתירה, שהעותר החמיץ. כמו כן, השופט קבע כי הליכי הגבייה המנהליים שיזמה העירייה שקולים לתביעה אזרחית, וככאלה עוצרים את מרוץ ההתיישנות. טענת העותרת כי היה משא ומתן בין הצדדים שמנע העלאת טענות הנוגעות למועדים או התיישנות נדחתה, שכן בית המשפט מצא כי המו"מ הסתיים בשנת 2005. לבסוף, קבע השופט כי אין לחייב את העותרת בריבית על החובות במהלך תקופות המו"מ ולאחר חתימת הסכם הפשרה הפסול שאינו תקף, אך יש להוסיף הפרשי הצמדה על פי דין. העתירה נדחתה, והעותר חויב בהוצאות העירייה.