ה"פ 1823/92

תקציר

פסק הדין דן בתביעה שהוגשה לפי סעיף 34(ב) לחוק ההוצאה לפועל, בה מבקש הבנק התובע להצהיר כי לבני הזוג סבג זכויות חכירה בשני בתים בסביון, ולהורות על עיקול הבתים. הבתים עוקלו זמנית עד למתן פסק הדין. הבנק טוען כי הבתים הם בבעלות המשיב מס' 1, סבג, אשר מנסה להסתיר את בעלותו באמצעות רישומם על שם חברה. המשיבים טוענים כי לחברה ולבתים אין קשר לסבג. בית המשפט המחוזי פוסק לטובת הבנק וקובע כי תכליתו של סעיף 34(ב) היא להילחם בחייבים השולטים ברכושם במרמה. בעוד שיש לפרש את הסעיף לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, בית המשפט מוצא כי הוא עולה בקנה אחד עם חוק היסוד, שכן הוא נועד לתכלית ראויה ומכבד את דרישת המידתיות. בית המשפט מטיל את נטל ההוכחה על הבנק, אשר מצא כי סיפק ראיות מספיקות כדי לשכנע את בית המשפט כי הבתים שייכים לסבג, למרות היותם רשומים על שם חברה. הכחשת המשיבים והיעדר ראיות משכנעות תומכים בטענת הבנק. לפיכך, בית המשפט מכריז על בני הזוג סבאג כחוכרים של שני הבתים ומורה על עיקולם. המשיבים חויבו במשותף בתשלום הוצאות התביעה של הבנק ושכר טרחת עורך דין.