ע"א 497/85

תקציר

במקרה דנן התייחס בית המשפט העליון למחלוקת שעניינה פוליסת ביטוח "כל הסיכונים" שהנפיקו המשיבים למערערים, יהלומנים בעלי משרדים בישראל ובארה"ב. המערערים העבירו יהלומים בשווי 104,131.55 דולר לחברה אחרת, חברת אנטוורפן. חברה זו החזירה רק חלק מהיהלומים וטענה כי השאר נגנבו. המערערים ביקשו שיפוי מהמשיבים, אשר העמידו הלוואה עד לבירור. בית המשפט המחוזי דחה את טענת המערערים, לא מצא הוכחה ישירה לשוד הנטען וקיבל את טענת המשיבים לפירעון ההלוואה. עם זאת, בית המשפט העליון הפך החלטה זו, והדגיש כי בביטוח "כל הסיכונים", על המבוטח להוכיח את אובדן השליטה ברכושו, ולא את הגורם הספציפי לאובדן. בית המשפט מצא כי המערערים הוכיחו כי היהלומים יצאו משליטתם ולא נמכרו, ובכך עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם. המשיבים לא הוכיחו כי חל חריג לפוליסה, כגון גניבה על ידי חוסר יושר של הלקוח. בכך התקבלה טענת המערערים, והתיק הועבר לבית המשפט המחוזי על מנת שיעסוק בסוגיה בלתי פתורה בדבר הפרה אפשרית של חובת הגילוי על ידי המערערים. המשיבים חויבו לכסות את הוצאותיהם המשפטיות של המערערים.