ע"פ 214/53

תקציר

מדובר בערעור ובערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי שהרשיע את יעקב הלפרין בעבירת השוחד לפי סעיפים 1 ו-3 לחוק לתיקון דיני העונשין (עבירות שוחד). בית המשפט המחוזי גזר על הלפרין לשלם קנס ולספק ערובה להתנהגות טובה. הלפרין ערער על ההרשעה ועל גזר הדין, ואילו היועץ המשפטי לממשלה ערער נגדית וטען כי לבית המשפט אין סמכות להטיל קנס בלבד. בית המשפט העליון דחה את ערעורה של הלפרין, אישר את ההרשעה אך החליף את העונש בחודש מאסר על תנאי. עם זאת, היא קיבלה את הערעור הנגדי של היועץ המשפטי לממשלה, וקבעה כי לבית המשפט אין סמכות להטיל קנס בלבד. העובדות הן שהלפרין נתן שיק לשוטר, שמעוני, שהשתמש בו כפיקדון להשכרת רכב. שמעוני החזיר את הצ'ק להלפרין לאחר שהשתמש ברכב. למרות ששמעוני השתתף בעבר בפעולות משטרתיות נגד חברות הקשורות להלפרין, לא הייתה חקירה מתנהלת בעת אירוע הבידוק. בהמשך הזהיר שמעוני את הלפרין מפני פתיחה מחדש של תיק משטרתי, שהיווה מעשה בלתי חוקי. בית המשפט העליון קבע כי פעולתה של הלפרין נופלת בגדר עבירת השוחד כהגדרתה בחוק הרלוונטי. נמצא כי הצ'ק היווה טובת הנאה וכי הלפרין ידע שהוא ניתן כדי להשפיע על התנהלותו העתידית של שמעוני. בעוד אשמתו של הלפרין נקבעה, בית המשפט הכיר בכך שתפקידו היה מינורי בהשוואה לזה של שמעוני וכי ייתכן שהיה נאלץ להיענות לבקשתו של שמעוני. בית המשפט דן בהרחבה בתרחישים השונים של עבירות שוחד, והדגיש כי הגורמים הקריטיים הם התפקיד שעל הפקיד למלא והתוצאה הסופית של מעשיו. בית המשפט קבע כי עבירת הלפרין נכנסת לקטגוריה של שוחד שנועד להשפיע על התנהלותו של בעל תפקיד, שהעונש עליה החמיר. עם זאת, בהתחשב בנסיבות, בית המשפט הקל והטיל עונש מאסר על תנאי במקום הקנס המקורי ומאסר על תנאי.