ע"א 1054/98

תקציר

בית המשפט העליון קבע כי משיב שלא ערער על פסק דין של בית משפט מחוזי בעניין מינהלי יכול להגיש ערעור שכנגד אם המערער מערער על פסק דין זה. תקנות התכנון והבניה, החלות על עתירות מינהליות, אינן קובעות הסדרים פרוצדורליים לעררים ולבקשות רשות ערעור; לפיכך, תקנות סדר הדין האזרחי חלות במקרים אלו. לפיכך, למשיב עומדת הזכות להגיש ערעור שכנגד בערעור על פסק דין שניתן בבית משפט לעניינים מנהליים. גישה זו מתיישבת עם המגמה לפתרון יעיל של סכסוכים מנהליים. היא מונעת מצדדים להגיש ערעורי זהירות כדי לשמור על זכויותיהם, ומאפשרת להם להמתין ולראות אם צדדים אחרים מערערים לפני שהם מחליטים על דרך פעולתם. בנוסף, תחולתן של תקנות סדר הדין האזרחי מבטיחה מסגרת משפטית פשוטה וודאית לערעורים מנהליים. עוד הבהיר בית המשפט כי על הערעור שכנגד להתייחס לעניינים שהועלו בערעור העיקרי וכי יש לפרש את הדרישה ששני הערעורים יהיו "באותו עניין" באופן רחב. ההחלטה דחתה את הטענה כי יש לדחות ערעור שכנגד משום שהוא עוסק בסוגיות שאינן קשורות לערעור העיקרי, וקבעה כי עמדות המערער שכנגד זכו להתייחסות מספקת בערעור העיקרי.