ב"ל 11945-11-23

תקציר

## ניתוח משפטי: פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה חיפה בנוגע לתביעת מיקרוטראומה **מבוא:** פסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה חיפה (להלן: "בית הדין") עוסק בתביעתה של גברת אורלי שרה פזור (להלן: "התובעת") להכיר בפגיעה בצוואר ובגב כפגיעה בעבודה, לפי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"). התביעה נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע") בטענה שלא הוכח קיום אירוע תאונתי או אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתה של התובעת. בית הדין דן בשאלה האם תנאי עבודתה של התובעת, אשר התמקדו בעבודתה בחברת באבקום סנטרס בע"מ (להלן: "באבקום") בתפקיד מנהלת מחלקת שכר, מהווים בסיס עובדתי להכרה בפגיעה על דרך המיקרוטראומה. **המסגרת הנורמטיבית:** בית הדין מציג בהרחבה את המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית לתביעות מיקרוטראומה. נדון בה באופן ספציפי: * **הגדרת "תאונת עבודה" (סעיף 79 לחוק):** הפסיקה פרשה את המונח "תאונת עבודה" כך שיכלול גם נזקים הנגרמים באופן הדרגתי כתוצאה מפעולות חוזרות ונשנות, המכונות "מיקרוטראומה". * **תנאים מצטברים להכרה במיקרוטראומה:** בית הדין מדגיש כי על מנת להכיר בפגיעה כמיקרוטראומה, יש להוכיח שני תנאים מצטברים: 1. **קיומן של פגיעות זעירות:** נזק זעיר ובלתי הדיר הנגרם באופן מצטבר, בדומה לטיפות מים המחוררות אבן. פגיעות אלו נגרמות לרוב מתנועות חוזרות ונשנות, אשר אינן חייבות להיות זהות לחלוטין, אך דומות במהותן ופועלות על מקום מוגדר. התדירות אינה חייבת להיות רציפה, אך צריכה להיות מספקת לגרימת הנזק המצטבר. 2. **קיומה של חוות דעת רפואית:** נדרשת חוות דעת ממומחה רפואי שתקבע האם מדובר בפגיעות זעירות מצטברות או בתהליך תחלואתי טבעי. * **הדגשים בפסיקה בנוגע לתשתית עובדתית:** בית הדין מפנה לפסיקות עקרוניות נוספות (עב"ל (ארצי) 57714-11-12, עב"ל (ארצי) 38717-12-12, עב"ל (ארצי) 28897-0-20) המחדדות את דרישות ההוכחה: * **תנועות "חוזרות ונשנות":** כאמור, דומות במהותן ופועלות על מקום מוגדר. * **תדירות:** מספקת לגרימת הנזק המצטבר. * **הבחנה מ"מאמצים קשים":** עבודה פיזית קשה כשלעצמה אינה הופכת למיקרוטראומה. * **גיוון פעולות:** פעולות המורכבות מתנועות מגוונות ומשתנות, בהתאם לצרכי העבודה, אינן מהוות רצף של תנועות חוזרות ונשנות. * **עבודה מול מחשב:** לא די בכך שעובדים עובדים מול מחשב. יש להוכיח עבודה הכרוכה בתנועות חוזרות ונשנות לאורך זמן משמעותי. עבודה מול מחשב יכולה לכלול מגוון רחב של פעולות. **ניתוח מקרה התובעת:** בית הדין מפעיל את המסגרת הנורמטיבית על נסיבות המקרה של התובעת, ומגיע למסקנה כי דין התביעה להידחות. הניתוח מתמקד בשני מישורים: הפגיעה בגב והפגיעה בצוואר. **1. הפגיעה בגב:** * **תיאור העבודה:** התובעת מתארת שהיא יושבת לזמן ממושך מול המחשב, עם מסך בגובה העיניים. גם בעדותה ציינה שהיא יושבת במנח קבוע של הגב. בסיכומיה, טענה כי היא "רוכנת את גבה לכיוון המחשב עם כתפיים שמוטות" במהלך ישיבה ממושכת. * **תמונות:** התמונות שצורפו על ידי התובעת, לטענת בית הדין, אינן מלמדות על קיומן של תנועות חוזרות ונשנות, אלא על תנוחה סטטית. * **מסקנת בית הדין:** בית הדין קובע כי תיאור העבודה, כפי שהוצג, אינו מהווה תשתית עובדתית להכרה בפגיעה בגב על דרך המיקרוטראומה, שכן התנוחה סטטית ואינה עומדת בתנאי הפסיקה. **2. הפגיעה בצוואר:** * **תיאור העבודה (בתחילה):** התובעת מתארת שהיא נדרשת להזיז את ראשה ימינה ושמאלה, לכיוון הטלפון, עשרות פעמים ביום באופן רצוף. * **סתירות ואי-התאמות:** בית הדין מצביע על סתירות בין תיאורים שונים ובין העדות לתמונות: * **כתיבה ביומן:** פעולה הנמשכת 5-15 דקות, 3-4 פעמים ביום, בה רוכנת את ראשה לצד שמאל במנח סטטי. * **עבודה מול מחשב:** המסך נמצא מול העיניים, ללא הטיה משמעותית של הראש. העתקת נתונים ממסמך למחשב כרוכה בהזזת כל הגוף ולא רק הראש. * **עבודות נוספות:** התובעת מבצעת עבודות כמו תיוק, הבאת ניירת, גריסת מסמכים – פעולות שאינן קבועות ומשפיעות על רצף העבודה מול המחשב. * **עדותה של גב' עופרי:** לעומת טענות התובעת, העדה מטעם התובעת (גב' עופרי) מציינת שעובדים מגיעים פיזית לטפל בבקשותיהם, מה שמרמז על פגישות ומגוון פעולות. * **מסקנת בית הדין:** בית הדין משתכנע כי התובעת ניסתה "להקצין ולהאדיר" את התנועות בצווארה. מבוצעת עבודה במנח סטטי, וכן עבודות נוספות מגוונות. התנועות המתוארות הן בסיסיות ומינימליות, המתקיימות בכל סוגי עבודה מול מחשב, ואינן מצדיקות קבלת התביעה. **חידושים ודגשים משפטיים:** * **החשיבות המכרעת של התשתית העובדתית:** בית הדין מדגיש שוב ושוב את הצורך להוכיח תשתית עובדתית קונקרטית של תנועות חוזרות ונשנות, מהותיות ונמשכות, וזאת מעבר לעצם ביצוע עבודה מול מחשב. * **הבחנה בין עבודה מול מחשב למיקרוטראומה:** פסק הדין מהווה תזכורת לכך שעבודה מודרנית מול מחשב, הכרוכה לעיתים בישיבה ממושכת, אינה הופכת אוטומטית למיקרוטראומה. יש להוכיח את האלמנטים הנדרשים של חזרתיות, אופי התנועה והעומס המצטבר. * **נטל ההוכחה ואי-זימון עדים:** בית הדין מייחס חשיבות משמעותית להליך ההוכחות. אי-זימונם של עדים רלוונטיים (כמו הממונה הישיר), ואי-הגשת ראיות ברורות (כמו דוחות נוכחות, שלתובעת הייתה גישה אליהם), מחזקים את המסקנה שהראיות לא תמכו בטענות התובעת. בית הדין אף מזכיר את הכלל לפיו אי-הצגת ראיה שבידי בעל דין עשויה להצביע על כך שאילו הובאה, היא הייתה פועלת לרעתו. * **השפעת גיוון העבודה:** בית הדין משתמש בגיוון הפעולות שביצעה התובעת (תיוק, הבאת ניירת, גריסה, פגישות) כראיה לכך שהעבודה אינה מורכבת מתנועות סטטיות או חוזרות ונשנות בלבד, אלא מגוונת ומשתנה. * **ההימנעות ממינוי מומחה רפואי:** עקב קביעת בית הדין כי לא הוכחה התשתית העובדתית הנדרשת, נדחתה התביעה כבר בשלב זה, ללא צורך במינוי מומחה רפואי. זוהי אינדיקציה לכך שהבסיס המשפטי למינוי מומחה (הוכחת התשתית העובדתית) לא התקיים. **לסיכום:** פסק הדין מדגים את הדרישות המחמירות להוכחת מיקרוטראומה. מעבר לעצם קיומה של עבודה מול מחשב או עבודה הכרוכה בתנועות כלשהן, על התובע להוכיח באופן קונקרטי, באמצעות ראיות מתאימות, כי העבודה כללה תנועות חוזרות ונשנות, דומות במהותן, אשר פעלו על אזור גוף מסוים, בתדירות מספקת, לאורך זמן, באופן שגרם לנזק מצטבר. כמו כן, בית הדין מדגיש את חשיבות ההליך הראייתי, ובכלל זה את אי-הצגת ראיות רלוונטיות ואי-זימון עדים, כגורמים שיכולים להחליש את עמדת התובע.