עמ"ש 2366-06-23

תקציר

במקרה דנן בערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 15.4.2023 בעניין תשלומי מזונות, הצדדים המעורבים הם הורים יהודים שהתגרשו ולהם שלושה ילדים, עם הסדרי מגורים והסדרי ראייה שונים. המשפט הראשוני הסתיים ללא שמיעת ראיות, עם החלטות המבוססות על תיעוד והסכמות הדדיות בנוגע למשמורת ילדים והתחייבויות כספיות. המערערת ערערה על קביעתו של בית משפט קמא למזונות ילדים, וטענה כי הוא טעה בהערכת רמות ההכנסה ולא הביא בחשבון במדויק את הזמן שהילדים שהו עם כל אחד מההורים. בית המשפט קבע במקור כי הכנסותיו של המערער עומדות על 8,900 ₪ לחודש והכנסות המשיב על 7,250 ₪, כאשר עלויות הדיור נלקחו בחשבון באופן שונה עבור כל אחת מהן. לגבי הקטין מתחת לגיל שש טענה המערערת כי בית המשפט שגה וקבע את חיוב המזונות נמוך מדי על סך של 1,500 ₪. לאחר שעיין בתלושי ההכנסה ושקל הכנסה פנויה ודיור, קיבל בית המשפט לערעורים באופן חלקי את טענות המערערת, תוך הכרה בכספים הזמינים המוגבלים בשל שכרם הנמוך של שני ההורים. היא התאימה את התחייבויותיו הכספיות של המשיב, תוך התחשבות בהסדרי המשמורת המשותפת ובאחריות הגדולה יותר המוטלת על המערערת, ואישרה מחדש חלק מהחלטות בית משפט קמא אך שינתה את סכומי המזונות, במיוחד כאשר הילד הצעיר ביותר עובר את גיל שש. בית המשפט הדגיש את חשיבותם של שיקולים הוליסטיים מעבר לחישובים אריתמטיים, תוך התמקדות בטובת הילדים ובאחריות הטיפול בפועל של כל הורה. המשיב חויב בהוצאות נוספות ובחלק מחובות העבר, ואילו הוצאות המערערת בגין הערעור נפסקו בחלקן, והסתיימו בהוראה כי פרטים אלה יפורסמו ללא גילוי פרטים אישיים.