ת"א 10434-08-22

תקציר

ניתוח הפסיקה של ע"א 6257/22 עבירה פלילית נ' עבירה חושפת תובנות מרכזיות לגבי עקרונות משפטיים סביב פסילה שיפוטית מטעמים של חוסר משוא פנים והתנהגות שיפוטית. עקרונות משפטיים: 1. **מבחן לפסילה שיפוטית בשל חשש למשוא פנים:** הפסיקה מדגישה כי פסילה מוצדקת רק כאשר קיימות נסיבות היוצרות **"חשש אמיתי"** למשוא פנים או היעדר משוא פנים. אמת המידה המשפטית החלה נגזרת מסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, המחייב לבחון האם קיימות נסיבות כאלה. 2. **פעילות שיפוטית ופסילה:** בתי המשפט קבעו בעקביות כי **החלטות שיפוטיות ופסיקות פרוצדורליות** – המתקבלות במסגרת סמכותו של בית המשפט – אינן מהוות, כשלעצמן, עילה לפסילה אלא אם כן הן בעלות אופי **קיצוני ונדיר** המעיד על מחשבה מקובעת או משוא פנים. לדוגמה, החלטות הדוחות בקשות פרוצדורליות או מעניקות הארכות נחשבות לחלק מהניהול השיפוטי ואינן כרוכות בחוסר משוא פנים. 3. **הצהרות של שופטים וחוסר משוא פנים שיפוטי:** הערות והצהרות שנאמרו על ידי שופטים במהלך הדיונים ייבחנו על בסיס **כל מקרה לגופו**, עם צורך בבדיקה מדוקדקת יותר רק אם הצהרות כאלה **ברורות, החלטיות ומעידות על דעה מקובעת** ("נעולה") הפוגעת בחוסר משוא פנים. הפסיקה מצטטת מקרים רבים שבהם הצהרות זהירות המכוונות לניהול תיקים, או אפילו מציעות פשרות, אינן עולות לכדי הטיה רק בשל התרחשותן. 4. **קריטריונים לפסילה על סמך הצהרות:** פסילה בשל הצהרות שיפוטיות דורשת **ראיות חותכות** לכך שדעתו של השופט **"נעולה"** או שהצהרותיו מציגות **עמדה החלטית ובלתי מעורערת** המעידה על משוא פנים. הצהרות שנאמרו בזהירות הראויה או כחלק מהתנהלות פרוצדורלית אינן מספיקות אלא אם כן הן מראות בבירור נטייה קבועה. חידושים משפטיים ומגמות פסיקה: - בתי המשפט הבהירו את **גבול ההתנהגות השיפוטית** שעלולה להוביל לפסילה, וחיזקו כי **ניהול תיקים יזום והצעות פרוצדורליות** על ידי שופטים אינם פוגעים בחוסר משוא פנים, בתנאי שהם מבוטאים בזהירות. - **הבחנה בין התנהגות פרוצדורלית להטיה:** הפסיקה מפרידה באופן מובהק בין התנהלות שיפוטית שמטרתה פתרון יעיל של תיקים לבין הטיה בפועל, ובכך שומרת על עצמאות שיפוטית תוך שמירה על הוגנות. - **קריטריונים נוקשים להטיה שיפוטית בהצהרות:** הפסיקה מדגישה שרק **הצהרות **נדירות, מפורשות וחד משמעיות** המצביעות על הטיה של שופט הן עילה לפסילה. זה קובע רף **גבוה** לביסוס חששות לחוסר משוא פנים על סמך הצהרות שיפוטיות. ככלל, הגישה המשפטית מדגימה **הגבלה עקרונית** מטעמי פסילה, ומדגישה **ריסון שיפוטי** ואת החשיבות של **חזקת היעדר משוא פנים** אלא אם כן ראיות ברורות ומשכנעות מצביעות אחרת. בכך מקדמת הפסיקה עצמאות שיפוטית מתמשכת תוך שמירה על הגינות בהליכים משפטיים.