בש"פ 3286/07

תקציר

עניינו של הערעור הנדון בהחלטת בית המשפט המחוזי בירושלים לשחרר למעצר בית את המשיב, העומד בפני אישומים פליליים רבים, לרבות תקיפה, איומים והטרדה, בפיקוח דודתו. בתחילה קבע בית משפט השלום בירושלים כי נשקפת מהמשיב סכנה ממשית והורה על מעצרו עד תום המשפט, בנימוק של חומרת העבירות המיוחסות לו והחרפתן, מניע נפשי מתמשך וחוסר יכולתו לרסן את עצמו. יתר על כן, פעילות פלילית בעבר וניסיונות שיקום כושלים תרמו להחלטתם. עם זאת, בהמשך פסק בית המשפט המחוזי על השחרור בהתבסס על הפסקת הקשר בין המשיב למתלוננת, ועל השגחתה המוצלחת של הדודה על המשיב בעבר. עם זאת, המערער טען כי המעצר החלופי לא הקל על האיום, נוכח הערכת שירות המבחן בדבר מסוכנות גבוהה ואי תמיכה בשחרור. הם הדגישו את עברו הפלילי של המשיב ואת ההתנכלויות המתמשכות גם בעת שהותו במעצר, דבר המשקף דפוס התנהגות אובססיבי ומתריס חוק. בסופו של דבר, קיבל בית המשפט העליון את הערעור, וחייב את מעצרו של המשיב עד לסיום המשפט, תוך שימת דגש על זהירות בתיקי אלימות במשפחה ומתן עדיפות לביטחונה של המתלוננת על פני המרחק הגיאוגרפי בין שני בתי המגורים. פסק הדין הדגיש את חוסר הסבירות של פיקוח אפקטיבי באמצעי מעצר חלופיים בהתחשב ברקורד של המשיב.