ע"א 4612/95

תקציר

במקרה דנן, התקשרו המערערים, איתמר ואילנה מתתיהו, בהסכם התקשרות עם שתיל קבלני בניין בע"מ, במסגרתו ויתרו על חלק מזכויות החכירה שלהם בחלקת קרקע תמורת שלוש דירות. עם זאת, הם קיבלו רק שתי דירות, בהיקף כולל של 241 מ"ר. המערערים טענו כי עורכי הדין, לרבות עו"ד אליעזר טויסטר ז"ל ומעורבים נוספים בעסקה, כשלו בהבטחת נכס הבטוחות המוסכם שנועד להבטיח את קיום התחייבויותיה של החברה. מחדל זה הוביל לכך שמשכנתא מדרגה ראשונה נרשמה לטובת בנק מזרחי, וכתוצאה מכך נגרמו למערערים נזקים כאשר החברה הפכה לחדלת פירעון. בית משפט קמא דחה את טענות המערערים, וציין כי לא הוכח ויתור על זכויות וכי החברה מילאה את מרבית התחייבויותיה עם שטח הדירה העודף שסופק. בערעור מצא בית המשפט העליון כי עורכי הדין התרשלו בכך שלא רשמו הערת אזהרה על הבטוחה וכן אפשרו משכנתא סותרת, ובכך הפרו את חובת הזהירות שלהם כלפי המערערים. בית המשפט דחה את טענות המרמה ומצא את המשיבים 4-5 (שותפים במשרד עורכי דין) אחראים לנזקים עקב שלילת הבטחת הדירה השלישית על ידי המערערים. אחריותם האישית של מנהלי החברה (המשיבים 3-1) נדחתה, תוך שמירה על ההפרדה בין אחריות המנהל לבין התחייבויות החברה על פי החוזה. בית המשפט פסק למערערים פיצויים בסך 69,000 דולר, המשקפים 60% ממחיר הדירה המגיעה להם, בעוד שכנגד השותפים במשרד האחראים נפסקו הוצאות.