ס"ק 5/03

תקציר

הסתדרות העובדים הכללית החדשה, יחד עם כמה אנשים, הגישו עתירה נגד התאחדות התעשיינים בישראל ומדינת ישראל, במיוחד נגד משרד האוצר. העתירה ביקשה למנוע מהמדינה לאכוף את פרק י"ד לחוק התכנית להבראת המשק, שלטענת העותרים סותר את הסכמי הפנסיה הקיבוציים הקיימים. העותרים טענו כי החוק מבטל הסכמים קיבוציים חיוניים, ובכך משבש את מערכת הפנסיה הממוסדת. המדינה טענה לדחייה, בטענה כי מדובר בהתקפה ישירה על החקיקה, המצדיקה ביקורת של בית המשפט העליון. לבית הדין לעבודה הייתה סמכות לפי סעיף 25(1) לחוק בית הדין לעבודה, שעסק בסכסוכים קיבוציים. טענת העותרים מוסגרה כהתקפה עקיפה על החקיקה נגד התאחדות התעשיינים, שמטרתה לאכוף את ההסכמים הקיבוציים להסדרים פנסיוניים המושפעים מהחוק. תקדימים היסטוריים הצביעו על כך שלבית הדין לעבודה הייתה סמכות לדון באתגרי חקיקה עקיפים כאלה כאשר הם קשורים ליחסי עבודה. למרות טענת המדינה כי לא היה סכסוך של ממש בין האיגוד לבין התאחדות התעשיינים, בית המשפט מצא כי ההסכמים הקיבוציים הם חלק ממסגרת פנסיונית רחבה יותר של המדינה, ובכך נתן לגיטימציה לסמכותו של בית המשפט. למרות שבית המשפט העליון מחזיק בסמכות בערעורי חקיקה ישירים, העותרים בחרו בבית הדין לעבודה בשל התמחותו בנושאי עבודה. בדעת רוב דחה בית המשפט את בקשת המדינה לדחייה על הסף, וקבע דיון נוסף לגופו של עניין, תוך שימת דגש על ההשלכות הרחבות על מערכת הפנסיה ויחסי העבודה בישראל.