מ. מקרקעין 195-06-22

תקציר

פסק הדין דן במחלוקת בין התובעים, שהם נציגות של בית משותף ואחד מבעלי הדירות, לבין הנתבעת, בעלת דירה נוספת, בנוגע לשימוש שעושה הנתבע בשטחי הרכוש המשותף בבית המשותף. הנתבעת טוענת כי השימוש בהם סביר ומורשה, ואילו התובעים דורשים לפנות את חפצי הנתבעת מהשטחים האמורים ולהשיב להם את זכות השימוש בהם. פסק הדין דוחה את טענותיה המקדמיות של הנתבעת בדבר סמכות הנציגות להגיש את התביעה ותקופת ההתיישנות. היא מוצאת כי התביעה הוגשה כדין וכי הרכוש המשותף המדובר חסין מפני התיישנות. פסק הדין דוחה גם את טענת השיהוי של הנתבע, נוכח הנסיבות החריגות הנדרשות לתביעה כזו ופרטי המקרה הספציפיים. באשר לאופי השימוש של הנתבע, בית המשפט מוצא כי מדובר בחזקה בלתי סבירה וייחודית ברכוש המשותף, המחייבת הסכמה של כל בעלי הדירות, דבר שהנתבע לא הצליח לספק. יתר על כן, בית המשפט קובע כי לנתבעת אין הרשאה משתמעת לשימוש בלעדי וכי כל הרשאה כזו ניתנת לביטול. בהתחשב בהנחיות הפינוי, בית המשפט מצדד בתובעים, ומורה לנתבעת לפנות את חפציהם ולהשיב לתובעים את זכותם ברכוש המשותף. לנאשמים ניתנים תשעה חודשים לציית, בהתחשב בצורך שלהם למצוא מקום חלופי לפעילותם. לבסוף, חויבה הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך 9,000 ₪.