בש"פ 1353/10

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת להחלטה אם להיעתר לערעור על מעצרו של המערער, שהוגש נגדו כתב אישום המייחס לו בין היתר שורה של אישומים חמורים, בהם קשירת קשר לביצוע פשע, חטיפה לשם סחיטה ותקיפה בנסיבות מחמירות. בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של המערער עד תום ההליכים נגדו, בנימוק של חומרת העבירות ותפקידו המשמעותי של המערער בתכנון ובביצוע עבירות אלה. המערער ערער על החלטה זו, תוך שהוא טוען לשחרורו או לחלופת מעצר, תוך הדגשת עברו הפלילי הנקי, אורח חייו הנורמטיבי והרקע המשפחתי שלו, הכולל אנשי מקצוע כמו רופאים ועורכי דין. עוד טען כי טיפולו של בית המשפט המחוזי בתיק יצר ציפייה לשחרור, וכי מעצרו בגבול נבע מאי ידיעתו כמבוקש לחקירה. ההגנה הדגישה את החרטה והבושה של המערער על מעשיו והעלתה את האפשרות שהמתלונן עצמו היה מעורב בסחיטה. המדינה, לעומת זאת, הדגישה את מסוכנותן של העבירות ואת חלקו של המערער בהן, וטענה כי הסיכון הנשקף מהמערער מצדיק את מעצרו. תסקיר שירות המבחן, אף שהכירו ברקע הנורמטיבי של המערער, הביעו חשש גם מיכולתו לעמוד בגבולות שהציב ומפוטנציאל ההסלמה אם ישוחרר. השופט, לאחר ששקל את הטיעונים ובחן את המקרים הרלוונטיים, הכיר בסכנה הנשקפת מהמערער ובחומרת האישומים. בעוד השופט הסכים כי להמלצת שירות המבחן יש משקל, הם ביקשו תסקיר משלים לבחינת חלופת מעצר, הרחק ממקום מגוריו של המערער, שתכלול מעצר בית קפדני, פיקוח אלקטרוני, ערבות גבוהה וערבויות. החלטה זו התקבלה תוך התחשבות בהנחיית המחוקק לשקול חלופות מעצר ובנסיבותיו של המערער, לרבות היעדר עבר פלילי וחלוף שמונה חודשים ללא בריחה. בסופו של דבר התקבל הערעור בחלקו, ובית המשפט הורה על תסקיר מבחן משלים בתוך 21 יום כדי לבחון חלופת מעצר אפשרית. השופט הדגיש כי החלטה זו לא קבעה מראש את התוצאה והשאיר את פסק הדין הסופי לשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי.