ת"א 187/93

תקציר

התובע, הסובל מסוכרת, תבע את הנתבע, המרכז הרפואי כרמל בחיפה, בגין רשלנות רפואית שגרמה לנזק לראייה. התובע טען כי טיפול קרינת לייזר לא מדויק בעינו הימנית פגע כמעט לחלוטין בראייתו וגרם לו לנכות לצמיתות. הנתבעת טענה כי לקות הראייה נבעה מהתקדמות מחלת הסוכרת הבסיסית של התובעת ולא מהטיפול. כן התעוררה מחלוקת באשר להשפעת הפגיעה בכושר ההשתכרות של התובע. למרות טענותיהם המפורטות של הצדדים בדבר אחריות ונזק, ציינה השופטת כי סעיף 79א לחוק בתי המשפט מאפשר להם לבקש פסק דין של פשרה תוך ויתורים הדדיים. השופטת הדגישה כי אופיו העקרוני של ההסכם מונע בחינה מפורטת של פרטי המחלוקת. הם הגיעו למסקנה כי ההסתברות לפגיעה כתוצאה מטיפול לקוי נמוכה, לאור יכולתו של התובע לעבוד מיד לאחר הטיפול והיעדר אובדן ראייה מיידי. יתרה מכך, מעברו של התובע לארה"ב, מחסומי השפה והגיל השפיעו אף הם על יכולתו למצוא עבודה. נוכח הספקות הרבים לגבי טענות התובע וההסכם לפשרה, הורה השופט לנתבע לשלם לתובע 110,000 ₪, לצד 22,000 ₪ הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. עוד ציינה השופטת כי מצבו הבריאותי הבסיסי של התובע והאפשרות לאובדן ראייה נוסף מצדיקים פיצוי מסוים, אם כי לא במידה הנתבעת. ההחלטה נועדה לפצות את התובע על כל הנזקים תוך הכרה באי הוודאות בתיק.