עמ"נ 9116-07-10

תקציר

המקרה שלפנינו הוא ערעור על החלטת ועדת הערר לפיצויים והיטלי השבחה, אשר קבעה כי חברת ג.ש. ארז שירותים כלליים בע"מ (המערערת) אינה פטורה מתשלום היטל השבחה. המחלוקת המקורית התעוררה כאשר המערערים ביקשו לממש את זכויות הבנייה שלהם על פי תכנית חדשה ששינתה את ייעוד הקרקע המסחרית שלהם. השמאי המכריע פסק תחילה לטובת המערערת, ופטר אותם מההיטל בנימוק שהקרקע שלהם היא חלק מתוכנית שיקום שכונות. אולם, ועדת הערר הפכה החלטה זו, והניעה את המערער להביא את המקרה בפני הערכאות. נקודת המחלוקת העיקרית היא פרשנות סעיף הפטור בסעיף 19ב(1) לחוק התכנון והבניה, שעניינו קרקעות למגורים בשכונות שיקום. המערערת טוענת כי הפטור חל על אדמתם, אשר למרות ייעודה המסחרי המקורי, שונה ייעודה למגורים ולמסחר על פי התכנית החדשה. עוד הם טוענים כי ניתנה להם הבטחה מנהלית מעיריית באר שבע כי יינתן להם פטור, שאמור להיות מחייב. מנגד, המשיב טוען כי סעיף הפטור חל רק על מקרקעין המיועדים למגורים ולהרחבת בתי מגורים קיימים. זאת ועוד, הם טוענים כי כל הבטחה של העירייה אינה מחייבת וכי המערערת לא נפגעה בשל הסתמכות על הבטחה כזו. השופטת שרה דברת מסכימה עם פרשנותו של המשיב לחוק, וקובעת כי כוונת המחוקק מאחורי הפטור הייתה להיטיב עם הדיירים הקיימים באזורי השיקום, ולא עם יזמים מסחריים. בנוסף, כל הבטחה שלטונית מתגלה כבלתי נתמכת בראיות ולכן אינה תקפה. משכך, הערעור נדחה, והמערערת חויבה לשלם הוצאות ושכר טרחת עורך דין למשיב.