ע"א 236/83

תקציר

בית המשפט העליון אישר בשנת 1977 החלטה לכלול 31,000 דולר בהכנסתו של המערער לצורכי מס, ודחה את טענתו כי מדובר בפירעון חוב הקשור לירושה. למרות שהמערער ניהל פנקסי חשבונות מדויקים, נטל ההוכחה היה עליו להוכיח כי הסכום אינו רווח עסקי אלא ירושה. בית המשפט מצא את הסברו של המערער, שעניינו כספים שמקורם בירושה שלכאורה היה חייב לאשתו מגיסה בארצות הברית, אינו משכנע. נטען כי הכסף בירושה הופקד בחשבון זר עם עסקאות והעברות בסופו של דבר על פי ייפוי כוח. עם זאת, עסקאות אלה עוררו ספקות לגבי הלגיטימיות שלהן בשל חוסר בהירות ועיתוי, שכן הירושה מומשה כמה עשורים מאוחר יותר ללא רישומים רשמיים או חשבונאות לגיטימית לביסוס התביעה. מאחר שלתוספת של 31,000 דולר לא היה כל קשר הגיוני להכנסותיה והוצאותיה המדווחות של המערערת, סביר היה שפקיד השומה יראה בה הכנסה בלתי מדווחת. משכך, נדחה הערר, והמערערת חויבה לכסות את הוצאותיו של המשיב, דבר המצביע על פערים במידע שנמסר לרשויות המס.