ע"א 1668-10-11

תקציר

שני ערעורים אלה נובעים מפסק דין של בית משפט השלום ברחובות בעניין תביעת נזיקין לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. המערערת, שנפצעה בתאונת דרכים בשנת 2002, טענה כי שגה בית משפט קמא בקביעת גובה נכותה הרפואית וגובה הפיצוי שנפסק. מנגד, טענו המשיבים (הנתבעים) כי היה על בית משפט קמא לדחות את תביעתה של המערערת משום שסכום הפיצוי בוטל על ידי קצבאות שקיבלה מהמוסד לביטוח לאומי. בית המשפט המחוזי בחר שלא להתערב בממצאיו של בית משפט קמא בדבר מידת נכותו של המערער, אשר התבססו על חוות דעת מומחים והערכות מהימנות, ולא מצא נפל כל פגם בהנמקתו של בית משפט קמא. בית המשפט המחוזי אישר גם את קביעותיו של בית משפט קמא בנוגע לסכומי הפיצויים בגין הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד, כאב וסבל, עזרה מאחרים, הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה, וציין כי הן מבוססות באופן סביר על הראיות. באשר לניכוי הטבות המל"ל, דחה בית המשפט המחוזי את טענת המערערת כי אין לנכות הטבות אלה משום שהמשיבים לא הוכיחו כי שיפו את המל"ל. בית המשפט מצא כי המערערת לא הודיעה כראוי למל"ל על תביעתה, כנדרש בחוק, ועל כן היא אינה זכאית לשמור את מלוא סכום הפיצוי. עם זאת, מאחר שהמערערת שלחה למל"ל שני מכתבים בנוגע לתביעתה, התיר לה בית המשפט המחוזי להגישם כראיה נוספת. בסופו של דבר, דחה בית המשפט המחוזי את ערעור המשיבים וקיבל חלקית את ערעורו של המערער. היא תיקנה את פסק דינו של בית משפט קמא וקבעה את זכאותה של המערערת ל-25% מהפיצוי שנפסק, שהסתכם ב-35,337 ₪ לאחר ניכוי תשלומים תכופים בסך 16,112 ₪. בית המשפט אף הורה למערערת לשלם למשיבים סך של 10,000 ₪ בגין בקשתה להגיש ראיות נוספות, וקבע כי כל צד יישא בהוצאותיו בגין הערעורים.