ד"מ 16565-05-21

תקציר

התובע, עובד, תבע את מעסיקו לשעבר, הנתבע, בגין הטבות תעסוקה שונות, לרבות פיצויי פיטורים, הפרשות לפנסיה, הפרשי שכר, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה והחזר ניכויים מהשכר, הנובעים משתי תקופות עבודה המופרדות בפער של שמונה חודשים. לתקופת העבודה הראשונה פסק בית הדין לטובת התובע, וקיבל את גרסתו לאירועים בדבר נסיבות פיטוריו. הנתבעת חויבה לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך 7,000 ₪ (או 9,026 ₪, אם ניתן), ניכוי פיצויי פיטורים בריבית החל מחודש דצמבר 2018, הפרשות לפנסיה חלופית בסך 2,250 ₪, הפרשי שכר בסך 1,775 ₪, פדיון חופשה שנתית בסך 5,250 ₪, דמי הבראה בסך 1,365 ₪ ושיפוי בסך 3,268 ₪ בגין ניכויים שלא כדין מהשכר, הכל בריבית מתאריכים שונים בשנת 2018 ועד למועד התשלום בפועל. באשר לתקופת ההעסקה השנייה, בית הדין קיבל ברובו את טענות התובע. הנתבעת חויבה לשלם לתובע הפרשי שכר בסך 6,396 ₪, פדיון חופשה שנתית בסך 352 ₪ והחזר ניכויים מהשכר בסך 1,233 ₪, כולם בתוספת ריבית מחודש נובמבר 2019 ועד למועד התשלום בפועל. בנוסף, נפסק כי הנתבע ישתתף בהוצאות התובע, לרבות 5,000 ₪ שכר טרחת עורך דין, שישולמו בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. תביעת התובע להפרשה לפנסיה נדחתה מחוסר ראיות. השופטת ציינה את גרסותיו הרבות של הנאשמים לאירועים שלא הוכחו ואת הימנעותם מלהביא עדי מפתח או ראיות, שהכבידו עליהם בהגעה לפסקי דין אלה.