ערר 1083-08-21

תקציר

פסק הדין עוסק בערר על החלטת ועדה מקומית לאשר בקשה להיתר לבניית בית צמוד קרקע צמוד קרקע נוסף על קרקע קיימת עם תיקונים בחזיתות. המערער טען, כי החלטת הוועדה לחייב אותו להקפיד על הנחיות מרחביות ספציפיות בנוגע לחזיתות אינה נכונה. בערר נטען כי ההוראות סותרות את ההוראות שהותוו בתכנית מאושרת, LD/BM/1/530, שהתירה חיפוי אבן. זאת ועוד, המערערת הציגה מספר דוגמאות לבנייה שנעשתה לאחרונה באזור בה נעשה שימוש בחיפוי אבן, וטענה כי הנחיות מרחביות אינן צריכות לגבור על הוראות התכנית. הוועדה המקומית נימקה את החלטתה בכך שהתכנית העניקה לה שיקול דעת, אותו הפעילה בהתאם להוראה מרחבית מס' 10002. הם הדגישו כי ההנחיה מחייבת ולא ערערו עליה במסגרת הזמן שנקבעה. עוד ציינה הוועדה כי הדוגמאות שהביא המערער לבתים מצופים אבן הן מלפני יישום ההוראה. לאחר בחינת הערר הכירה הוועדה בכך שתכנית ל"ד/במ/1/530 מעניקה שיקול דעת בכל הנוגע לתכנון חזיתות. נקבע כי הוראה מרחבית המגבילה שיקול דעת זה באופן נוקשה סותרת את הוראות התכנית. יתר על כן, הוועדה הטילה ספק בשינוי המדיניות הפתאומי של הוועדה המקומית, שהתירה בעבר חיפוי אבן מלא. בהתחשב בשיקול דעתה של התכנית בעניין תכנון החזיתות ובמדיניותה הקודמת של הוועדה המקומית, התקבל הערר. ההנחיה המרחבית נמצאה בלתי ישימה במקרה זה, והובילה למסקנה כי המערער יכול לבנות את ביתו בציפוי אבן מוצקה. ההחלטה התקבלה על סמך הנסיבות הספציפיות, והוועדה הבהירה כי היא לא קבעה תקדימים למדיניות התכנון ולא ערערה על תוקפה של ההוראה המרחבית.