ת"ד 6037-12-14

תקציר

הנאשם הואשם בעבירה של נטישה לאחר חבלה לפי סעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה בכך שלא עצר וסייע לילד בו פגע עם הקורקינט שלו. עובדות כתב האישום לא היו שנויות במחלוקת. המחלוקת נסובה סביב בחירת הוראת החוק המתאימה, כאשר הנאשם טען לאישום מופחת. בית המשפט בחן את טענת הנאשם לאכיפה בררנית ומצא כי הנסיבות מצדיקות את האישום לפי סעיף 64א(ב), שנושא עונש כבד יותר. ההבחנה בין סעיף זה לבין הוראות רלוונטיות אחרות התבססה על היסוד הנפשי - ידיעה ממשית על נזק לעומת ידיעה שהיה צריך לרכוש. הנאשם לא הצליח להוכיח את טענתו לאכיפה בררנית, שכן רק מקרה אחד מתוך עשרים מקרים דומים שהציגה התביעה היווה טעות ברורה מצדם. שאר המקרים לא היו דומים או לא הצביעו על טעות שיטתית. יתר על כן, חומרת המקרה הנוכחי תמכה בתחולתו של סעיף 64א(ב). לפיכך, דחה בית המשפט את טענות הנאשם והרשיע אותו בעבירה המיוחסת לו.