ת"א 20903-12-17

תקציר

התובע הגיש תביעה לאכיפת הסכם לכאורה עם הנתבע המנוח, באמצעות ילדיו, למכירת זכויות בחלקת מקרקעין. התובע טען כי שני מסמכים מהווים את ההסכם. המסמך הראשון ללא תאריך מפרט את מכירת החלקה והשני מתועד תשלומים בין הצדדים. התובעת טענה כי ההסכם מקיים את הדרישה הכתובה לעסקאות מקרקעין שכן הוא כולל את זהות הצדדים, פרטי המגרש, הזכויות להעברה והתמורה. עם זאת, בית המשפט מצא כי התובע לא הצליח להוכיח את הסכמתו של המנוח לעסקה, שכן גרסתו לאירועים השתנתה באופן משמעותי במהלך ההליך. לא היה מסמך חתום המעיד על הסכמת המנוח, והראיות בעל פה שהוצגו לא היו משכנעות. זאת ועוד, התנהלותם של התובע וסעיד, אחד מילדיו של המנוח, לא עלתה בקנה אחד עם טענותיהם בדבר ברכתו של המנוח לעסקה. בנוסף, קבע בית המשפט כי התובעת לא הוכיחה כי לסעיד הייתה רשות לפעול בשם המנוח, שכן במסמך צוין שמו של סעיד בלבד וההרשאה לא הוכחה. גם חתימותיהם של האחים האחרים לא הוכחו. בית המשפט הגיע למסקנה כי סעיד מכר זכויות שלא היו בבעלותו וללא האישורים הנדרשים. מאחר שלהסכם הנטען לא הייתה משמעות משפטית בנוגע לנכסי המנוח, דחה בית המשפט את תביעת התובע והורה לתובע לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 15,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין בתוך 30 יום.