ת"א 3067-06-20

תקציר

פסק דין זה דן בדחיית תביעה בשל עדות שקר של התובע בנושאים מהותיים. גרסתו של התובע על שתי תאונות שגרמו לפגיעות ברכיים הופרכה על ידי סרטון וראיות נוספות, מה שהוביל את השופט להאמין כי שקריו לגבי שורש התביעה משקפים את כל עדותו. כתוצאה מכך, השופט פסק לטובת הנאשם, וציין כי עדות אחת של צד יכולה להתקבל רק אם היא נתמכת בראיות, מה שלא היה המקרה כאן. השופט גם תיאר את ההשלכות של כזבים בהליכים משפטיים על פי הדין היהודי והמוסלמי, והדגיש את חשיבות היושר בכינון חברה צודקת. למרות שפסק לטובת הנתבע, השופט המשיך והעריך את הנזק שיכול היה להיפסק לתובע אילו תביעתו הייתה מתקבלת. זה כלל הערכות של נכות, ליקוי תפקודי, אובדן השתכרות, הוצאות רפואיות וכאב וסבל, עם ניכויים פוטנציאליים לפיצויים מהמטה לביטחון לאומי (המל"ל). השופט הגיע למסקנה כי גם אם תביעת התובע הייתה מתקבלת, הפיצוי היה מקוזז מתגמולי המל"ל. פסק הדין מדגיש את חשיבות היושר בהליכים משפטיים, דן בהשלכות של שקר על פי ההלכה וההלכה האסלאמית, ומספק ניתוח מעמיק של השלכותיה של עדות שקר. השופט גם נוקט משנה זהירות ביישום עקרונות אלה, וקובע כי יש להשתמש בהם רק כאשר שקר יורד לשורשו של עניין. לבסוף, השופט מדגיש את חשיבות השמירה על איזון בין האינטרס הציבורי לבין זכויות הפרט הפרוצדורליות.