עב"ל 65/96

תקציר

המוסד לביטוח לאומי (המשיב) הכיר במערער כנכה בשיעור של 100% ושילם לו קצבת נכות כללית. עם זאת, המשיב גם ניכה מהפנסיה סכום חודשי, אותו קיבל המערער מחברת ביטוח על בסיס פוליסה שרכש. המערער טען כי אין לראות בכספי הביטוח הכנסה ולכן אין לנכות אותם מהפנסיה שלו. החלטת בית המשפט אישרה את עמדת המשיב. לדברי בית המשפט, התשלומים החודשיים מחברת הביטוח היוו קצבה או אנונה, המוגדרת כתשלום קבוע ומחזורי הנגזר מהסכם פרטי. תשלומים אלה נחשבים להכנסה על פי הדין הישראלי, והמשיב היה רשאי על פי דין לנכותם מפנסיה של המערערת. החלטה זו התקבלה חרף טענות המערער כי התשלומים הינם תקבולים הוניים וכי ניכויים גרמו עוול ופגעו בזכויותיו הקנייניות. יתר על כן, רוב השופטים דחו את הטענה כי יש לפטור את כספי הביטוח מניכוי משום שהמערער יזם את הפוליסה בעצמו. בסופו של דבר, פסק בית המשפט לטובת המשיב ואישר כי הניכויים מקצבת הנכות של המערערת היו כדין.