ת"א 46252-10-19

תקציר

בפסק דין זה בחן בית המשפט סכסוך בין בעלי דירות בבית משותף העובר התחדשות עירונית לבין יזמי הפרויקט. התובעים, בעלי אחת הדירות, טענו כי הנתבעים הפרו את הסכם תמ"א 38 שנחתם בין בעלי הדירות לבין היזמים. לטענת התובעים, הנתבעים אילצו את שוכר הדירה לפנות את הדירה במהלך הבנייה, למרות שבהסכם נאמר אחרת. היזמים גם לא ביצעו חלק מהעבודות המפורטות בהסכם, והדייר היה מנוע מלחזור לדירה במשך כ-11 חודשים בשל עיכובים. כמו כן, נגרמו לתובעים הוצאות לתיקון ליקויים בריצוף ותבעו פיצוי בגין אובדן ימי עבודה והכנסות. הנתבעים טענו כי התובעים לא נדרשו לפנות את הדירה, כי העיכובים נגרמו בשל קשיים בלתי צפויים, וכי סכום הפיצוי הנתבע אינו נכון. בית המשפט פסק לטובת התובעים והורה לנתבעים לשלם פיצויים בסך 34,462 ש"ח. בית המשפט מצא כי הנתבעים אכן הפרו את ההסכם בכך שדרשו את פינוי הדירה ולא ביצעו את העבודות המוסכמות. הנתבעים גם לא השלימו את העבודות במועד, דבר שגרם אי נוחות לתובעים. עם זאת, בית המשפט דחה חלק מטענות התובעים, לרבות הבקשה לפיצויים לפי חוק המכר (דירות) והפסדי שכר, שכן אלה לא הוכחו. עוד הבהיר בית המשפט כי הפיצוי החוזי המוסכם המוזכר בהסכם נועד לכל 16 בעלי הדירות בבניין ולא לכל בעל דירה בנפרד. כל בעלים, אם כן, היה זכאי לחלק יחסי בלבד מהפיצוי. הנתבעים חויבו לשלם סכום זה, בסך 34,462 ש"ח, בצירוף שכר טרחה בסך 1,200 ש"ח ושכר טרחת עורכי דין בסך 5,160 ש"ח בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.