רצ"פ 44247-10-16

תקציר

המחלוקת המרכזית במקרה זה נסובה סביב טענת קיזוז בדבר חובות כספיים בין המבקש, שהיה קבלן מבצע בפרויקט בנייה, לבין המשיב, שהיה הצד השני שהיה מעורב בפרויקט. המבקשת ביקשה לקזז את הסכום שהיא חייבת למשיב – כפי שפסק בית המשפט העליון – כנגד החוב שהמשיב חייב לה מכוח פסק בוררות. עם זאת, בפסק הבוררות נקבע כי זכותה של המבקשת לתשלום מותנית בהפקדת ערבות איכות. המבקש לא מילא דרישה זו. מספר ערכאות משפטיות ומעין-שיפוטיות, לרבות רשמי הוצאה לפועל בחיפה ובתל אביב, וכן בתי משפט השלום בשתי הערים, דחו בעבר את טענת המבקש לקיזוז בנימוק שהערבות האיכותית לא הופקדה. לאחר מכן הגיש המבקש בקשת רשות ערעור, שגם היא נדחתה. בית המשפט, בהסכמה עם פסקי דין קודמים, הדגיש כי חובת המבקש להפקיד את הערבות היא תנאי מוקדם להתממשות חובו של המשיב כפי שנקבע בפסק הבוררות. משכך, טענת הקיזוז של המבקשת, המעוגנת בחוק החוזים, לא הייתה סבירה משום שחובו של המשיב טרם הבשיל. כמו כן, בית המשפט הבהיר כי פסק דינו של בית המשפט העליון אינו שולל את הצורך בערבות איכות, וגם אם תתקבל פרשנותו של המבקש לפסק דינו של בית המשפט העליון, עדיין יישאר חלק מהערבות להפקדה. לאור ממצאים אלה, בקשת רשות הערעור נדחתה, והמבקש חויב בהוצאות המשפט של המשיב, לרבות שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪.