עת"מ 4574-10-14

תקציר

רשות התעופה האזרחית (רת"א) טענה כי בית המשפט נעדר סמכות לדון בבקשת העתירה להורות למנהל רת"א לשלוח הודעת הסתייגות/הפרש ל-ICAO, שכן היא חורגת מחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים. עם זאת, בית המשפט דחה טענה זו, שכן טענות העותרים כוונו נגד החלטת מנהל רת"א לבטל פטורים לפי חוק התעופה, המצוי בסמכותו של בית המשפט. בית המשפט דחה גם את טענות רת"א בדבר שיהוי בהגשת העתירה וחוסר מעמדה של העותרת, שכן האיגוד ייצג את האינטרסים של הטייסים שנפגעו מהחלטת הרשות. לגופו של עניין, בית המשפט הכיר בכך שאין הוא צריך להחליף את שיקול דעתו בשיקול הדעת המקצועי של רת"א. הוא מצא כי המדינה רשאית לחרוג מהסטנדרטים הבינלאומיים שנקבעו על ידי ICAO במקרים חריגים שבהם התקנים אינם מעשיים או אינם ישימים, מה שלא היה המקרה כאן. בית המשפט הסכים עם זכותה של CAA להפעיל את שיקול דעתה ולשנות את מדיניותה, אך מתח ביקורת על כישלונה של CAA להפעיל שיקול דעת עצמאי באימוץ התקן החדש של ICAO. עוד קבע בית המשפט כי רת"א הפרה את חוק התעופה בכך שהחליטה מראש לבטל את כל הפטורים מבלי לבחון כל מקרה לגופו. בעוד שבית המשפט הכיר בחשיבותם של שיקולי בטיחות, הוא קבע כי טענת רת"א כי טייסים אינם יכולים להוכיח את בטיחות הטיסות אינה סבירה. בסופו של דבר נדחתה העתירה ביחס להחלטה לאמץ את הסטנדרט הבינלאומי, אך התקבלה בעניין ביטול פטורים קיימים וסירוב להעניק חדשים. בית המשפט הורה ל-CAA לשקול כל בקשת פטור לגופה, בהתחשב בבדיקות רפואיות וכשירות לטיסה. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים, ולא נפסקו הוצאות.