פש"ר 2350-06-18

תקציר

פסק דין זה דן בתיק כלכלי מורכב של חייב שמכר את רכושו והעביר את התמורה לבנק, שהוא במקרה גם אחד מנושיו. השאלה המרכזית היא האם העברה זו מהווה העדפת נושים בלתי חוקית או הענקה אסורה על פי חוק פשיטת הרגל הישראלי. התוצאה תקבע אם יש להחזיר את הכספים לקרן פשיטת הרגל לצורך חלוקה שווה בין כל נושי החייב. להלן הפרטים העיקריים: החייב, שהיה חדל פירעון, העביר את חלקו בתמורת מכירת הנכס לבנק, ככל הנראה כדי לאפשר לאשתו, שערבה לחובותיו של החייב לבנק, להסדיר את חבותה. ההעברה התרחשה למעלה משלושה חודשים לפני הגשת הבקשה לצו כינוס נכסים. הבנק היה אחד הנושים העיקריים של החייב, והכספים הועברו במסגרת הסכם בין הבנק לאשת החייב, הפוטר אותה מהתחייבויותיה לבנק. לא הובאו ראיות לכך שהחייב השתמש בכספים לצורך הסדר עם נושים אחרים או כי הכספים נועדו לפעילות החברה. מעניין לציין כי התביעה, הסכם המכר והפשרה התרחשו כולם בתוך פרק זמן קצר. הנאמן ביקש להחזיר את הכספים, בטענה שהם נבעו ממעשה בלתי חוקי, ואילו החייב והבנק טענו כי הכספים הועברו במסגרת פירעון חוב שוטף. השופט גיל דניאל מגיע למסקנה כי ניתן לראות בהעברה העדפת נושים אסורה או מענק בטל, אך נדרשת הבהרה נוספת בסוגיית הפגיעה בנושים אחרים והאפשרות להגדיל את קרן פשיטת הרגל. לפיכך נקבע דיון נוסף, כך שההחלטה לא נקבעה לעת עתה.