עמ"נ 208/08

תקציר

בפסק דין זה ערער בנק על קביעת רשות מקומית לגביית ארנונה. הבנק טען כי תגובת הרשות להתנגדותו לא ניתנה בתוך 60 הימים הנדרשים בחוק, ולכן יש לקבל את ההתנגדות כמות שהיא. עם זאת, השופט קבע כי הרשות אמנם החמיצה את המועד האחרון, אך הנסיבות מצדיקות החלת דוקטרינת הבטלות היחסית, כלומר החלטת הרשות לדחות את ההתנגדות עומדת בעינה. החלטת השופט התבססה על ההבנה כי הרשות לא התרשלה במתן ההחלטה, וכי קבלת התנגדות הבנק תגרום נזק כספי לקופה הציבורית. בנוסף, השופט פסק לטובת טענת הבנק כי הוא זכאי לשימוע בפני ועדת הערר, דבר שלא התקיים למרות בקשתו המפורשת של הבנק. לפיכך ביטל השופט את החלטת הרשות והורה לוועדת הערר לקיים דיון ולקבל החלטה חדשה. פסק דין זה נועד לקיים את חובת ההגינות ואת כללי הצדק הטבעי.