ת"א 72590/04

תקציר

התיק נסוב סביב שתי גבינות דניות שיובאו על ידי התובעים לישראל בשנת 2001 והמחלוקת שהתעוררה בעקבותיה בנוגע לסיווגן של גבינות אלו לצרכי מכס, אשר הביאה להודעות חיוב בגין ליקויי מס יבוא שנשלחו לתובעים על ידי הנתבעת. השאלה העומדת על הפרק היא האם התובעים פטורים מתשלום ליקויים אלה לפי סעיף 3 לחוק מסים עקיפים, המעניק פטור בהתקיים שלושה תנאים. תנאים אלה הם שהנישומים לא מסרו מידע שגוי, ולא הסתירו מידע שהיה עליהם למסור; הנישומים לא ידעו, ולא יכלו לדעת באופן סביר, על המחסור; והנישומים מכרו את הטובין בתום לב, לפני דרישת תשלום החסר, במחיר שלא כלל את החסר האמור. בית המשפט בוחן את הראיות שהוצגו על ידי שני הצדדים ומגיע למסקנה כי סיווג הגבינות על ידי התובעים לא נבע ממידע שגוי או הסתרת מידע. עוד נמצא כי התובעים לא ידעו, ולא יכלו לדעת באופן סביר, על הסיווג הנכון ועל ליקוי המס הנובע ממנו, בהתחשב באופיו המעורפל של הסיווג ובהבהרה שבאה בעקבותיו. לבסוף, מקבל בית המשפט את טענת התובעים כי הגבינות נמכרו בתום לב במחיר שאינו כולל את החסר, בהתבסס על עדותו של מנהל הכספים של התובעים ועל אופיו של שוק גבינות הפרימיום. לאור עמידתם של התובעים בכל שלושת תנאיו של סעיף 3, פוסק בית המשפט לטובתם ופוטר אותם מתשלום הליקויים במס היבוא המפורטים בהודעות החיוב. בנוסף, הנתבע חויב בהחזר הוצאות התובעים, לרבות שכר טרחת עורך דין.