רמ"ש 15369-09-22

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשתה של אם לחופשה לצורך ערעור על החלטה קודמת בדבר העתקת מקום המגורים והמסגרת החינוכית של ילדיה הקטינים. בית המשפט קמא אישר את בקשת האם לעבור עם הילדים מ-XXX ל-YYY, אך השאיר את בית הספר של הילדים ב-XXX, שכן שני ההורים הסכימו באופן גורף שהילדים ימשיכו ללמוד באותו בית ספר גם אם יעברו דירה. השופט הדגיש את זמניותה הדחופה של ההחלטה, והותיר מקום לבחינה נוספת של הגורמים המקצועיים. ההחלטה פירטה גם את זכויות הביקור הראשוניות של האב, לרבות יום אחד במהלך השבוע ובכל סוף שבוע שני, כאשר האם אחראית לאסוף את הילדים ממקום מגוריו. החלטה זו התבססה על מספר גורמים. ראשית, בית המשפט הכיר בזכותה של האם לשנות את המצב הקיים בנוגע למגורים, אך הדגיש כי כל שינוי במוסדות החינוך מחייב בחינה מעמיקה של טובת הילדים, דבר שלא היה אפשרי במסגרת הזמן הנתון של שבועיים לפני שנת הלימודים החדשה. שנית, בית המשפט מצא הצדקה בבקשת האב לצו מניעה שימנע את החלפת בתי הספר, בהתחשב בהסכמתם הראשונית של הצדדים לשמור על חינוך הילדים בXXX למרות מעבר אפשרי. שלישית, הקרבה הגיאוגרפית של בית המגורים החדש (YYY) לזה הנוכחי (XXX), כ-29 ק"מ או 35 דקות נסיעה, נחשבה סבירה ולא הצדיקה לאלץ את האם למצוא דיור חלופי ב-XXX. השופטת מתחה ביקורת על התמהמהותה של האם בקבלת החלטת בית משפט קמא, שהורה לה להגיש בקשה לבדיקת עובדת סוציאלית, צעד הכרחי לבחינה מחודשת של המסגרת החינוכית של הילדים. במקום להגיש בקשה זו בהקדם, הגישה האם ערעור כעבור שלושה שבועות, תוך בזבוז זמן יקר. השופטת דחתה גם את טענות האם נגד זמני הביקור, וציינה את טיבן הראשוני ואת האפשרות להתאמות נוספות בהערכה מקצועית. גם תלונתה של האם בדבר נטל איסוף הילדים נדחתה, שכן בית המשפט מצא כי היא תוצאה סבירה של החלטתה לשנות את מקום המגורים. ככלל, השופט הגיע למסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא, ובמקום זאת עודד את האם למלא בהקדם אחר הוראותיו הראשוניות של בית המשפט. ההחלטה, המדגישה את דחיפותם של הסעדים הזמניים ואת הצורך בהערכות מקצועיות, ממחישה את התמקדותו של בית המשפט בטובת הילדים.