בע"מ 2205/09

תקציר

התיק נסוב סביב השאלה האם לתת ארכה לערעור בתיק אימוץ הנוגע לקטין, תוך הדגשת המתחים בין הליכים משפטיים לבין טובת הילד. השופטת גרוניס והשופטת נאור מתנגדים להארכת הערעור, תוך הדגשת פוטנציאל הנזק וחוסר היציבות שהליכים משפטיים ממושכים מציבים בפני הילד. הם מדגישים כי לקטין מגיע בית יציב ואין לחשוף אותו לטלטלות נוספות. השופט דנציגר, לעומת זאת, חולק על כך, וסבור כי יש להעניק למבקשת ארכה בשל מספר גורמים, ובהם מחסומי שפה ונסיבות חיצוניות כמו פעולות צבאיות המשפיעות על יכולתה להגיש את הערעור במועד. הוא מדגיש את המורכבות והסיכונים הרגשיים של תיקי אימוץ וטוען לפרשנות רחבה יותר של "טעמים מיוחדים" המצדיקים הארכה. השופט דנציגר מצביע על סתירות בדו"חות מומחים המעריכים את כשירותה של האם ואת ניסיונו האחרון של הילד עם משפחות מאמצות, ומצביע על כך שייתכן שיהיה צורך בהערכה נוספת. למרות ההכרה בפוטנציאל להתמשכות ההליכים, לטענתו, יש לאפשר לערעור להבטיח ביקורת שיפוטית יסודית, תוך ראיית טובת הילד. בסופו של דבר, ההחלטה שלא לתת ארכה התקבלה ברוב דעות, והדגישה את האתגר השיפוטי באיזון בין הקפדה פרוצדורלית לבין רגישות לנסיבות הצדדים המעורבים.